סע"ש 25234-07-12

בערעור הינו בלתי הפיך, מאחר ובמידה וכספי פסק הדין יועברו למשיבה, ספק אם תהיה לה היכולת להשיבם למבקשת, אם יתקבל הערעור, כולו או חלקו. המבקשת אף מפנה לפסיקה בעניין זה, וטוענת כי היות שקיים חשש שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, יש לעכב את ביצוע פסק הדין.

6.המבקשת טוענת עוד, כי סיכויי הערעור שהוגש לבית הדין הארצי הינם טובים, ועל כן יש להיעתר לבקשה. עוד היא מוסיפה, כי לאור הקביעות העובדתיות בפסק הדין, הרי שלא ראוי היה לחייב אותה בתשלומי הפרשי שכר. גם לאור התנהלותה הבעייתית של המשיבה, החמיר בית הדין עם המבקשת כאשר קנס אותה, ואף פסק נגדה הוצאות משפט, וזאת למרות שבסופו של דבר פסק בית הדין לטובת המבקשת סך שהינו נמוך מ-30% מהסכום שנתבע על ידה מלכתחילה.

7.הדין החל – בטרם אדון בבקשה לגופה, יש להבהיר מספר עניינים באשר לסמכותי לדון בבקשה זו. תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מחילה בין השאר על בית הדין לעבודה את הוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

8.תקנה 467, שכותרתה "עיכוב ביצוע וסעד זמני תק' תשע"ג-2013", בסעיפי המשנה שיובאו להלן וכפי שהינם בתוקף כיום, קובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו."

9.על פי לשון התקנה, כל עוד לא הוגש ערעור, מוסמכת הערכאה הדיונית להורות על עיכוב הביצוע, אך משהוגש ערעור, הסמכות להורות על עיכוב הביצוע עוברת לערכאת הערעור.

10.בע"ע 53191-10-13 אגוז המדבר בע"מ – דרורי (החלטה מיום 20.1.2014), דן בית הדין הארצי לעבודה בפרשנות שיש ליתן להוראת תקנה 467(א) (דגשים במקור):

"אנו סבורים כי הכלל הוא שהערכאה המוסמכת לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ולסעד זמני בערעור היא הערכאה שהייתה מוסמכת לדון בבקשה במועד הגשתה. מכאן, ככל שהבקשה מוגשת לפני שהוגש ערעור, יש להגיש את הבקשה לבית הדין האזורי, והערכאה המוסמכת לדון בבקשה היא בית הדין האזורי, גם אם בטרם ניתנה החלטה בבקשה הוגש הליך ערעורי. ככל שהוגש הליך ערעורי, יש להגיש את הבקשה לבית הדין הארצי, והוא הערכאה המוסמכת לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ובבקשה לסעד זמני."

11.במקרה שלפני, המבקשת הגישה כאמור ערעור על פסק הדין עוד ביום 27.1.2015, קרי – למעלה מ-4 חודשים לפני הגשת הבקשה. במצב דברים זה, בהתאם להלכה הפסוקה ולפי לשונה של תקנה 467(א), אין ספק כי בית דין זה אינו מוסמך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. לפיכך, כבר כעת ניתן לדחות את הבקשה.