סע"ש 24982-08-15

האם זכאי התובע למענק פרישה מכוח הסכם העבודה שהיה בינו לבין הנתבעת – זוהי השאלה שבה נדרשים אנו להכריע.

נקדים את המאוחר למוקדם ונציין כבר בפתח הדברים כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים היום וכן סיכומים בעל פה, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

רקע כללי

1. התובע הינו הנדסאי תוכנה במקצוע והוא הועסק בנתבעת בתפקיד מנהל בדיקות תוכנה החל מיום 1.10.2008 ועד להתפטרותו בסוף חודש פברואר 2012.

2. הנתבעת הינה חברה העוסקת בפיתוח מערכות תוכנה לגורמים שונים, לרבות גורמי ביטחון.

3. ביום 17.8.08 נערך בין התובע לבין הנתבעת הסכם העסקה בכתב אשר במסגרתו הוסכם, בין היתר, על תנאים לקבלת מענק פרישה בנסיבות שבהן התובע יפסיק את עבודתו ויתפטר ביוזמתו מהנתבעת וכן על חובות הסודיות ואי תחרות אשר יחולו על התובע במהלך העבודה ועם סיומה. נוכח הרלבנטיות של הוראות אלה להכרעה נפרט אותן בתמציתן:

   במסגרת סעיף 5 להסכם העבודה נכתב כי התובע יהיה זכאי למענק פרישה בנסיבות של התפטרות, ככל שתתקיימנה כל הדרישות כדלקמן: התובע השלים לפחות 24 חודשי עבודה מלאים בנתבעת; התובע מילא את התחייבויותיו וסיים את עבודתו בנתבעת בנוהל תקין לשביעות רצונה; התובע עמד בהתחייבויותיו בהתאם להסכם העבודה "בעיקר (מבלי למעט) בכל הקשור להתחייבותו שלא להתחרות בחברה, כאמור בסעיף 7 לחוזה זה".

   בסעיף 7 לחוזה העבודה, העוסק בנושא הגבלת התחרות, נכללו מספר הוראות כאשר זו הרלבנטית לענייננו עוגנה בסעיף 7ד' שבו נכתב, בין היתר, כי "כמו כן מתחייב העובד במשך 12 חודשים מתום תקופת עבודתו בחברה, שלא לעסוק ולא להתחרות ולא לעבוד עבור לקוחות החברה, בין במישרין ובין בעקיפין, אם אותם לקוחות היו קשורים לעבודתו בחברה".