סע"ש 2496-04-15

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת זכאותו של התובע לתוספת שכר שכינויה "תוספת ענ"א".

התובע טוען בכתב תביעתו כי הוא זכאי לתוספת ענ"א (וכן להפרשות נגזרות לקרן פנסיה וקרן השתלמות), וכן כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי קיום זכות שימוע בטרם התקבלה החלטה בשאלת זכאותו, וכן לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שכן לטענת התובע ההחלטה בעניינו התקבלה על רקע אישי, תוך הפליתו ביחס לעובדים אחרים (יאמר מיד כי התובע לא מפרש בגין איזה שיקול זר מהמנויים בחוק הוא הופלה לרעה).

בתצהיר שהוגש על ידי התובע לתמיכה בתביעה, כלל התובע מספר טענות אשר לטענת המדינה חורגות מגדר המחלוקת הרלוונטית לבירור התביעה. לנוכח האמור המדינה מבקשת את מחיקתם של סעיפים החורגים מגדר המחלוקת בתיק:

כך, המדינה מפנה לאמור בסעיפים 39-46 לתצהיר התובע בהם מלין התובע על כך שלאחר הגשת התביעה דנן הוא החל לסבל מהתנכלות מצד מעבידתו, כי נמנע ממנו קידום ואפשרות להתמודד במכרזים, וכן כי נלקחו ממנו עובדים, וכי מדירים אותו מדיונים הכל שלא כדין ומשיקולים זרים על מנת לגרום לו לתפטר.

בנוסף מפנה המדינה לסעיף 60 לתצהיר, בו מעלה התובע טענה לפיה בשל הפחתת המשימות המוטלות עליו, צומצם היקף עבודתו בשעות נוספות וכתוצאה מכך חלה ירידה בהכנסתו.

בתשובה לטענות המדינה, הפנה התובע לסעיפים 53, 61, 65, 83 לכתב התביעה בהם לטענתו טען כי הרקע לאי תשלום התוספת נובע מאפליה, וכן ציין כי בין הדין מוסמך לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש בשל התנכלות בעבודה שהרי התובע השאיר לעצמו זכות לעדכן את סכומי התביעה. עוד מוסיף התובע כי בין הדין איננו כבול בדיני הראיות וכי מדרכו לאפשר לצדדים להציג את גדר המחלוקת המלאה על מנת להגיע לחקר האמת בתיק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין סעיפים 39-46, 60 להמחק מתצהירו של התובע.

המדובר במסכת עובדתית מאוחרת להגשת כתב התביעה אשר ככל שהיא מקימה לתובע עילות תביעה בגין התנכלות / התעמרות הרי שמדובר בעילות תביעה חדשות, שלא פורטו בכתב התביעה נשוא ענייננו, ואין להן כל רלוונטיות לבירור שאלת זכאותו של התובע לתוספת ענ"א, שאלה שעמדה במחלוקת בין הצדדים שנים רבות לפני פרוץ האירועים המפורטים בסעיפים 39-46, 60 לתצהיר התובע, והיא אשר עומדת במרכז ההליך דנן, כעולה מכתב התביעה.