סע"ש 24875-09-16

1.ביום 11.9.2016 הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני ועיקול זמני על נכסי המשיב 1. לאחר שחברתי, כב' הרשמת עדי רכטמן, נתנה החלטתה בענין הבקשה להטלת עיקול זמני נקבע התיק לדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני.

2.במהלך הדיון הודיעה המבקשת, כי היא מקבלת את המלצת בית הדין ומבקשת למשוך את הבקשה ליתן צו מניעה כנגד המשיבים. שני המשיבים, כל אחד מטעמיו, טענו כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה.

3.נציין בהקשר זה, כי המשיב 1 הגיש ביום הדיון תגובה לבקשה אשר לא צורף לה תצהיר לתמיכה בעובדות שנטענו במסגרתה. המשיב 2 הגיש, כך התברר במהלך הדיון, תגובה לבקשה, שלא נסרקה לתיק בית הדין נכון למועד הדיון. ביום 6.10.2016 הוגשה התגובה והיא מצויה כעת בתיק.

4.נקדים ונאמר, כי על המשיבים היה להגיש תגובתם בצירוף תצהיר לתמיכה בטענותיהם העובדתיות. לוח הזמנים הקצר בו מתנהל הליך מעין זה אינו עילה להגשת תגובות אשר טענות עובדתיות שזורות בהן לאורכן ולרוחבן ללא שהן נתמכות בתצהיר. 5.המשיבים מופנים בענין זה לתקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 הקובעת, כי תקנות 360-387 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות") בדבר סעד זמני תחולנה בבית הדין לעבודה בשינויים המחויבים ולתקנה 365(א) לתקנות הקובעת, כי:

"בקשה לסעד זמני תוגש והדיון בה יתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ', ובכפוף להוראות פרק זה".

6.עיון בסימן א' לפרק כ' לתקנות מגלה, כי בסעיף 240 נקבע, כי "כל בקשה תוגש בכתב אם אין הוראה מפורשת אחרת בתקנות אלה או בכל דין אחר" ותקנה 241 (ג) קובעת, כי מיום 26.10.1997

תק' תשנ"ח-1997

ק"ת תשנ"ח מס' 5858 מיום 28.10.1997 עמ' 34

בקשה תהא בהמרצה בכתב

"המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט" (הדגשה שלי – י.ז.ג).

7.לאור כל האמור לעיל אנו סבורים שיש מקום לחיוב המבקשת בהוצאות אולם ברף הנמוך ביותר. לפיכך תשא המבקשת בהוצאות המשיבים בסך של 1,000 ₪ לכל אחד מהם. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.