סע"ש 2470-02-14

התובע (להלן גם: "העובד"), הועסק כמנהל מכירות אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד"), תקופה של 33.3 חודשים שהסתיימה עם פיטוריו ביום 22.10.13, וזאת לפי משכורת קובעת של 13,000 ש"ח.

העובד עותר לחיוב המעביד ב"השלמת הודעה מוקדמת" של חודשיים, לטענתו, מכוח סעיף 3.3 להסכם בין הצדדים. כמו כן עותר העובד, לחיוב המעביד ב"השלמות לקופת גמל" בתקופה זו (חודשיים של "ההודעה המוקדמת"), ופיצוי בגין "פיטורים שלא כדין".

"השלמת הודעה מוקדמת":

לגרסת התובע, עפ"י סעיף 3.3 להסכם ההעסקה בין הצדדים, אשר נחתם ביום 2.2.11, הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת של 90 ימים (נספח ד לתצהיר התובע).

לטענת המעביד, נוסח ההסכם הנכון הוא זה שצורף נ/4 לתצהיריו, לפיו נקבע כי התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת של 30 יום, עפ"י חוק, כפי שקיבל בפועל.

כלל גדול הוא: "המוציא מחברו עליו הראיה", ולפיכך והנטל לעניין זה מוטל על כתפי התובע. התובע לא עמד בנטל זה, שהרי גם לפי גרסתו, בנוסח שהציג, הוא בלבד חתום בראשי תיבות על כל עמודי ההסכם, מבלי שמופיעה חתימת נציג הנתבעת. התובע עצמו אף היסס והודה בביה"ד: "לגבי החתימה בסוף, היא דומה לשלי, אבל אני לא יודע אם היא שלי" (עמ' 6 ש' 16-18). משכך, נוצר ספק רב בדבר מהימנותם של דפי ההסכם, בייחוד בנוגע לעמוד הראשון להסכם, זה המכיל את סעיף 3.3 שבמחלוקת.

מנגד, מעדותו של מר מנחם אובורקוביץ (להלן: "מנה"), שוכנעתי כי בנתבעת לא היה קיים נוהג של תשלום "תמורת הודעה מוקדמת" מעבר לזו הקבועה בחוק, בייחוד לגבי עובדים בדרגתו של התובע (ר' עדותו, עמ' 9 ש' 4-6).

לאור האמור, דין תביעתו של התובע ל"השלמת הודעה מוקדמת" להידחות.