עובדת סיעודית שטיפלה בילדה בעלת שיתוק מוחין ולא קיבלה שכר מינימום

לפנינו תביעתה של התובעת, גב' נלה (נלי) צ'יאובנו (להלן: "התובעת"), עובדת זרה ממולדובה, כנגד הנתבעות – גב' א' ז', נכה בעלת שיתוק מוחין, ואמה, גב' ד' ז' (להלן: "א'" ו"ד'", בהתאמה, וביחד: "הנתבעות"), בגין תקופת עבודתה של התובעת כמטפלת סיעודית של א', ובגין סיומה של תקופה זו.

על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

• התובעת הגיעה ממולדובה לישראל בחודש 11/2009 על מנת לעבוד כמטפלת סיעודית;

• תחילה הועסקה התובעת על ידי משפחה בראשון לציון, משך כחודש וחצי, ובהמשך על ידי משפחה נוספת בראשון לציון משך כשנה וארבעה חודשים, עד להעברת הקשיש בו טיפלה לבית אבות;

• בחודש 08/2011, לאחר שלושה חודשים בהם היתה מובטלת, הופנתה התובעת על ידי חברתה לד', והשתיים סיכמו כי התובעת תתחיל לטפל בבתה א' הסובלת, כאמור, משיתוק מוחין ובעלת 100% נכות;

• התובעת החלה לעבוד כמטפלת סיעודית של א' ביום 25.8.2011, והעסקתה הוסדרה על ידי חברת כח אדם "אביעזר בבית", (להלן: "אביעזר") באמצעותה הועסקו גם מטפלות קודמות של א', ואשרת העבודה של התובעת היתה על שם א'. בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים במשרדי אביעזר סוכם כי התובעת תקבל 3,200 ₪ בגין עבודתה;

• כתוצאה מנכותה מקבלת א' קצבת שירותים מיוחדים מן המוסד לביטוח לאומי בסך 5,000 ₪;

• א' עובדת במפעל מוגן של 'אילן' החל משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהריים (15:00-16:00), ומגיעה לעבודה באמצעות הסעות מאורגנות מביתה למפעל וחזרה;

• הצדדים חלוקים בדבר שעות עבודתה של התובעת בביתן של הנתבעות, כמו גם בשאלת התמורה שקיבלה התובעת בגין עבודתה, אולם אין מחלוקת כי עד חזרתה של א' מעבודתה לא נדרשה התובעת לטפל בה והיתה פנויה לעיסוקיה;