סע"ש 24251-03-15

1.בפניי בקשת המועצה הדתית להורות לתובע לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית ולמסור תעודת בירור כניסות ויציאות מהארץ.

ההליך העיקרי

2.התובע, יליד 1933, כיהן כרב הראשי בגבעתיים ועבד עבור המועצה הדתית גבעתיים (להלן: "המועצה") מיום 1.2.67 ועד פרישתו ביום 8.4.13. לטענתו, קופח בתשלום זכויותיו שכן המועצה החלה לשלם לו תשלומי פנסיה רק מספר חודשים לאחר פרישתו (ביום 9.7.14) ועל כן הינו זכאי להפרשי גמלה עבור החודשים שלא שולמו לו. בנוסף, לטענת התובע על פי הוראות התקשי"ר, ההסכמים הקיבוציים וההסדרים, הינו זכאי למענק שנים עודפות גבוה בהרבה מזה ששולם לו.

לבסוף, לגישתו, זכאי לפדיון דמי מחלה שלא נוצלו ולפדיון חופשה ולפיצוי בגין ניהול תלושי שכר בניגוד לתיקון 24 (ללא ניהול פנקס חופשה ומחלה).

3.בכתב ההגנה טוענת המועצה כי התובע כיהן כרב עיר ראשי החל מיום 29.3.77. מעמדו של רב עיר הינו סטאטוס מיוחד המכונה "נבחר ציבור", הסמכות לקביעת שכרו ותנאי העסקתו נתונה לממשלה מכוח סמכותה השיורית. עד לשנת 1977 שכרם של הרבנים בעיריות, במועצות המקומיות ובמושבים ניתן על פי שכר אקדמאים בדירוג המח"ר. החלטת הממשלה מיום 28.5.77 קבעה כי שכר הרבנים יהיה בין שכר ראש מועצה מקומית לשכר סגנו, ללא השוואה בתנאי פרישה.

במסגרת תנאים אלה, על רבני ערים, בהיותם במעמד של נבחרים, לא יחולו הסכמים ו/או הסדרים קיבוציים ואין להם חובת החתמת כרטיס נוכחות. בנוסף, ניהול כרטסת חופשה תלויה ברצונו הטוב לדווח על מועדי יציאתו לחופשה. במידה והכרטסת נוהלה כראוי, מכסת הצבירה המקסימאלית היא 152 ימי חופשה. אשר לימי מחלה, הרבנים מקבלים שכר רגיל בעת מחלה, ללא מכסה המגבילה את ימי המחלה ולכן אין מקור נורמטיבי המזכה אותם בפיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים.

המועצה הינה גוף מתוקצב ומפוקח על ידי הרגולטור, ועל כן אין באפשרותה להסכים על שינויים בשכר או הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, אלא בהתאם למה שהוסכם עם שר האוצר ו/או הממונה על השכר.

4.בנוגע לתביעתו להפרשי פנסיה, התובע סיכל במו ידיו את תשלום הגמלה בכך שלא הגיש תביעה לגמלה, תנאי מהותי הדרוש לצורך התשלום, וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות אליו בעניין זה.

לגבי מענק השנים העודפות, על התובע לא חלים הסכמים ו/או הסדרים קיבוציים החלים על עובדי המועצה. בהתאם להנחיות המשרד לשירותי דת, קיימת זכאות לשנים עודפות רק עד גיל 70 ועל כן התובע היה זכאי למענק עבור 1.18 שנים בלבד.

עוד, התובע אינו זכאי לפדיון דמי מחלה בהעדר מקור נורמטיבי לזכאות זו והיות שלא העביר דיווח למועצה אודות ימי המחלה שנטל (שכן במשרת נבחר ציבור לא ניתן לפקח על עבודתו). מעבר לכך, תביעתו כפופה להתיישנות ועל כן חישובו בוודאי שגוי.

התובע אינו זכאי גם לפדיון חופשה שכן לא נוהלה עבורו כרטסת חופשה מסודרת כל השנים, וזאת בשל העובדה שהתובע עצמו לא העביר דיווח מתאים למועצה. מעבר לכך, עם כניסתה להליך הבראה המועצה סירבה לצבירת חופשה והתובע התבקש לנצל את ימי החופשה וגם תביעה זו כפופה להתיישנות לאחר 3 שנים.

התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ניהול תלושי שכר שכן היה נבחר ציבור ואין כל יכולת לפקח את סדר יומו. היות שהתובע עצמו לא דיווח על היעדרויותיו למען שמירת פנקס נוכחות - אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו בהקשר זה.

5.בכתב ההגנה שהגישה מדינת ישראל - המשרד לשירותי דת, נטען כי אין יחסי עובד-מעביד בין התובע והמדינה ואין ביניהם יריבות. לעניין הזכויות הנטענות בתביעה, חוזר המשרד על טענות המועצה.

הבקשה דנן