סע"ש 24196-09-16

בפני בית הדין מספר בקשות.

1. הנתבעת הגישה בקשה לבחינה מחודשת של החלטת בית הדין מיום 13.12.16 לאור שינוי נסיבות. לטענת הנתבעת בהחלטה זו נקבע כי הבקשה לתיקון כתב התביעה התקבלה בשים לב למועד בו הוגשה, עוד בטרם הגשת כתב ההגנה, ואולם ביום 1.12.16 הוגש כתב הגנה, כך שבעת מתן ההחלטה, כתב ההגנה כבר הוגש. עוד טענה הנתבעת כי תהיה זו פגיעה בכללי הצדק הטבעיים לאפשר לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן, תוך כדי עיון בכתב ההגנה. לחילופין עתר ב"כ הנתבעת להשית על התובעת הוצאות משפט שכן הוא יאלץ ללמוד שוב את כתב התביעה (המתוקן) ולכתוב מחדש את כתב ההגנה, דבר שיוסיף להוצאות המשפטיות של הנתבעת.

2. ב"כ התובעת טען כי לא קיים הליך של "בחינה מחודשת" וב"כ הנתבעת רשאי היה להשיג על החלטת בית הדין בהתאם לסדרי הדין. ב"כ התובעת טען כי טענת הנתבעת תמוהה, שכן מדובר בתיקון מרכיב אחד בלבד בכתב התביעה, היינו העדר קיום חובת השימוע וכתב התביעה לא "ישוכתב" בהתאם לטענות שבכתב ההגנה. עוד טענה התובעת כי הנתבעת ידעה על הבקשה לתיקון כתב התביעה והיתה יכולה להמתין עם הגשת כתב ההגנה עד לאחר קבלת החלטה בעניין זה. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעת בהוצאות, אולם הותירה החלטה זו לשיקול דעת בית הדין.

3. ראשית, אכן לא קיים הליך של "בחינה מחודשת" והנתבעת לא פעלה בהתאם לסדרי הדין. בהתאם לפסיקה, אין להגיש בקשות לעיון חוזר על מנת להאריך את המועדים להגשת ערעור, שעה שהחלטת בית הדין הפכה חלוטה.

4. זאת ועוד, אכן בעת מתן ההחלטה מיום 13.12.16 כתב ההגנה הוגש, ואולם הנתבעת ידעה על קיומה של הבקשה לתיקון כתב התביעה, ואם סברה שתהא בקבלת הבקשה לאחר הגשת כתב ההגנה כדי לפגוע בהגנת הנתבעת, היתה רשאית להגיש בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה, עד לאחר שתתקבל החלטת בית הדין בעניין תיקון כתב התביעה. הנתבעת לא פעלה כאמור, אלא הגישה את כתב ההגנה, ומשכך אינה יכולה לטעון כי קבלת תיקון כתב התביעה יפגע בנתבעת וכי לא ניתן להורות על תיקון כתב התביעה רק בשל שהגישה את כתב ההגנה.

5. זאת ועוד, כאמור בהחלטת בית הדין מיום 13.12.16 וכנטען בבקשה לתיקון כתב התביעה, חוות הדעת של מר יוסי אשכנזי צורפה כחלק בלתי נפרד מכתב התביעה ואף נידונה במסגרת פגישה שהתקיימה בין הצדדים, ובמסגרתה נכללה התייחסות מפורשת להעדר קיום חובת השימוע לתובעת. בנסיבות אלה, רכיב זה היה ידוע לנתבעת עוד בטרם הגשת כתב ההגנה, ואין בו כדי להפתיע את הנתבעת. מדובר בתיקון מוגדר ומצומצם, שאינו מצריך "לימוד התביעה מחדש", אלא תיקון כתב ההגנה אך ורק ביחס לרכיב זה של אי עריכת שימוע. יצוין כי הגם שהיה על התובעת לכלול רכיב זה במסגרת כתב התביעה, מדובר בהשמטה מקרית, ובשים לב לשלב המקדמי שבו הוגשה הבקשה, הבקשה התקבלה כדין.

6. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה ל"בחינה מחודשת" נדחית גם לגופו של עניין.

7. ביום 18.1.17 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן ובו כומת רכיב התביעה ביחס לאי קיום חובת השימוע.

8. ביום 19.1.17 הגישה הנתבעת בקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן, כיוון שהוגש ביום 18.1.17, ולא ביום 16.1.17, כפי שנקבע על ידי בית הדין.