שטרית נ' גידה ואח'

נציגת ציבור( עובדים) גב' מרים יעיש    -    נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דינה כהן

1.התובע הועסק במוסך 'גלקסי' בבעלות הנתבעים מיום 1.11.11 ועד לשנת 2018. הנתבע 2 הוא דודו של התובע. הצדדים חלוקים על מועד סיום העסקתו של התובע ונסיבות סיומם. בתביעתו, עותר התובע לתשלום סך של 212,904 ₪ בגין זכויות סוציאליות שונות, הנתבעים דוחים את טענות התובע והעלו טענת קיזוז.

טענות הצדדים

טענות התובע

2.התובע, מכונאי רכב בהכשרתו, הועסק אצל הנתבעים מ- 1.11.11 ועד לפיטוריו. הנתבעים מפעילים מוסך בשם 'גלקסי', בקרית מלאכי. הנתבע 2 הוא דודו של התובע. על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף המוסכים. בחודש 4/18 ועקב מצוקה כספית אליה נקלע, ביקש הוא לברר את יתרות הכספים בקופות חברות הביטוח, אז התברר לו כי הנתבעים מפרישים לזכותו הפרשות בחסר ועל בסיס שכר נמוך משכרו בפועל (התובע צירף את תלושי שכרו לשנה האחרונה וכן דוחות מחברת הביטוח מגדל, נספחים א-ב בכתב התביעה), ניסיונותיו להסדיר זאת מול הנתבעים, לא צלח.

3.בחודש 3/18 נפגע התובע תוך כדי עבודתו לאחר שקיבל מכה מפטיש באגודל ידו השמאלית. לאחר מספר ימים, החמירה פציעתו, אולם חרף האמור, ומתוך מסירות לנתבעים, המשיך להגיע לעבודה כרגיל. ב-16.4.18 ולאחר שהנתבעים אמרו לו לגבי פנייתו בעניין ההפרשות בחסר לקופות כאמור כי "אם תמשיך לשאול ולדבר על הנושא לא תקבל שקל", הבין התובע כי השקעתו נענית מצד הנתבעים בזלזול והוא עזב את מקום העבודה ופנה לטפל בפגיעה בידו. בבדיקה רפואית נקבע כי "קיימת רגישות מעל UCL באצבע 1, אצבע לא יציבה וולגוס וארוס MTP" והוא הופנה להמשך בדיקות רפואיות. למחרת, ביום 17.4.18, הודיע כי הוא שוהה בחופשת מחלה מיום 16.4.18 ועד ליום 19.6.18 (אישורי המחלה צורפו כנספח ג לתביעה). במהלך אותה התקופה, לא פנה לקבל אישור מחלה ל-10 ימים נוספים, אולם בפועל, מצבו הרפואי לא השתנה. בזמן שהותו בחופשת במחלה, החליטו הנתבעים כי התובע התפטר והורו לחברת הביטוח על ביטול ההוראות הקבע לפוליסת הביטוח על שמו (נספח ג בתביעה). עם קבלת המכתב, הבהיר התובע כי הוא לא התפטר וכי הוא שוהה בחופשת מחלה מהיום בו יצא מהמוסך. התובע עמד על הבהרתו בפני הנתבעים מספר פעמים באמצעות התכתבות שהתקיימה ביניהם, אבל הם לא שינו עמדתם (נספחים ה-ו בתביעה). הנתבעים לא שילמו לתובע את דמי המחלה וסירבו לבקשתו לשוב לעבודה למרות שהודיע כי בכוונתו לשוב לאחר חופשת המחלה. התובע ניסה לדבר עם הנתבעים בנוכחות ב"כ, אולם ללא הצלחה והם התנו את שחרור הכספים המגיעים לו, בחתימה על הסכם ויתור. כמו כן טען כי תלושי שכרו היו מפוברקים. כך, בתחילת שנת 2018 לבקשת התובע, הועלה שכרו ב-700 ₪ נטו, ששולמו לו במזומן על מנת לחסוך בהפרשות/ מיסים, אלא שבחודש 4/18 הפחיתו הנתבעים משכרו של התובע סך של 1,400 ₪, המהווה את התוספת בגין חודשים 2/18-3/18, לטענת הנתבעים מדובר במפרעה לכאורה (נספח ז בתביעה). כמו כן קוזז משכרו האחרון לחודש 4/16, סך של 500 ₪ בגין דמי חגים, שניתן לו עבור חג הפסח.

4.כמו כן טען כי שכרו היה מורכב מתוספות פיקטיביות. כך לדוגמא שולמה לו תוספת כוללת בגין עבודה בשעות נוספות, אף על פי שלא עבד מעולם בשעות נוספות; שולמה לו תוספת בגין עבודה ביום שישי, אף על פי שלא עבד מעולם ביום שישי. כמו כן שולמה לו תוספת בסך 727 ₪ בגין נסיעות שעה שגר כקילומטר וחצי מהמוסך. התובע לא קיבל טופס הודעה לעובד. לאור כל האמור עתר לתשלום הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים- לאור פיטוריו בזמן מחלה טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו שמיום 1.11.11 ועד ליום 19.6.18. שכרו הקובע עמד על 9,918 ₪ ועל כן, זכאי הוא לפיצויים בסך של 65,790 ₪; הפרשות לפנסיה- בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים, היה על הנתבעים להפריש מידי חודש 6% משכרו על חשבונם ובסך של 38,712 ₪; דמי מחלה- בגין תקופת מחלתו של התובע מיום 16.4.18 ועד ליום 19.6.18, זכאי הוא לתשלום דמי מחלה בסך של 25,786 ₪, שלא שולמו לו; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין- בגין אופן פיטוריו, בזמן מחלה וללא שימוע אך בשל בקשתו לבצע עבורו הפרשות כדין עתר התובע לתשלום פיצוי בגובה 6 משכורות ובסך של 59,508 ₪ לתובע אף לא נערך גמר חשבון; הודעה מוקדמת- התובע פוטר ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש מן הנתבעים כדין ועל כן זכאי הוא לשכר חודש אחד בסך של 9,918 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד או אי עריכת תלושי שכר כדין- 10,000 ₪; השבת ניכוי שכר שלא כדין- כאמור לעיל, בחודש 4/18, נוכה משכרו סך של 1,400 ₪ באמתלה כי מדובר במפרעה; השבת תשלום שי לחג- בחודש 4/18, נוכה משכרו של התובע שי לחג , שכבר ניתן לו ועל כן, עתר התובע להשבת סך של 500 ₪; הפרשות לקרן השתלמות- לפי צו ההרחבה בענף המוסכים היה זכאי התובע להפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 0.2% משכרו, אולם הנתבעים לא עשו כן ועל כן עתר התובע לקבלת ההפרשות בסך של 1,290 ₪.

טענות הנתבעים

5.הנתבעים הכחישו טענות התובע וטענו כי מדובר בתביעה כואבת, בשים לב כי מדובר בבני משפחה, וכי כל מטרתו של הנתבע 2, דודו של התובע, היה לשקם את התובע. הנתבע 2 קלט את התובע לעבודה, העניק לו שכר גבוה מן המקובל בענף ולימד אותו את העבודה. חרף זאת הגיש כנגדו תביעה זו. לטענתם, התובע התפטר ונטש את מקום העבודה ללא התראה מוקדמת תוך גרימת נזק לנתבעים. ביום 15.4.18 פנה התובע אל הנתבעים ועדכן אותם כי הוא במצוקה כלכלית. התובע ביקש להתפטר על מנת לקבל את כספי הפיצויים שבקופה. הנתבעים ביקשו למנוע את ההתפטרות והציעו לתובע הלוואה ללא ריבית, אולם התובע סירב. הנתבעים קיבלו בצער את החלטתו של התובע, אולם ביקשו ממנו למלא את חובת ההודעה המוקדמת במשך 30 ימים, או לפחות עד שימצא לו מחליף וזאת מאחר שהנתבע 2 היה לקראת נסיעה לחו"ל (כרטיס הטיסה צורף כנספח 1 לכתב ההגנה). התובע הסכים. למחרת, ביום 16.4.18 הגיע לעבודה ודרש כי הנתבעים יפטרו אותו וכך הוא יקבל את הפיצויים, כאשר בד בבד, הוא ימשיך לעבוד במוסך ללא דיווח לרשויות המס. לאור סירוב הנתבעים להצעה, התפרץ התובע בקללות ואיומים כלפי הנתבעים והודיע להם שהוא מתפטר, תוך התעלמותו ממתן הודעה מוקדמת כדין, על מנת לתת לנתבעים אפשרות להתארגן בהתאם. דקות לאחר מכן, העלה התובע צילום שלו לקבוצת וואטסאפ משפחתית, תוך שהוא משיב לשאלת דודותו כי הוא "מובטל" וב"חופש תמיד" (נספח 2 בכתב ההגנה). הנתבעים ענו כי לפי התמונה האמורה ובניגוד לגרסת התובע, הוא לא נראה סובל בידו. הנתבעים טענו כי לתובע הופרשו כספים לפי צו ההרחבה וביתר (סעיף 6 בכתב ההגנה) והוא מעולם לא פנה אליהם בנוגע להפרשים. התובע מעולם לא נחבל בידו, הוא לא פנה אליהם בעניין, לא פעל מול המוסד לביטוח לאומי בעניין ומעולם לא פנה לקבל טיפול. לדידם, לא רק שהתובע לא נפצע, הוא אף עבד בשעות הערב בנוסף במסעדת "קרייזי מיט", בעבודה פיזית. התובע לא פנה לטפל בפציעתו ורק לאחר שבועיים, ביום 29.4.19 פנה לקבלת טיפול רפואי; התובע לא הודיע לנתבעים ביום 17.4.18 אודות מחלתו שכן אך ביום 29.4.18 פנה לראשונה למרפאה והנפיק אישור מחלה (נספח 3 בכתב ההגנה). ביום בו נטש התובע את העבודה (16.4.18), בעודם מזועזעים מהתנהגותו, שלחו הנתבעים מכתב לסוכן ביטוח והורו לו לבטל גביית כספים עבור התובע, תוך שהם מתארים בפניו כי התובע עזב את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת. רק לאחר קבלת אותו המסמך, יותר משבועיים מיום סיום העסקתו, הבין התובע את משמעות פעולתו והוא פנה ביום 29.4.18 לראשונה, אל הרופא על מנת לקבל חופשת מחלה, עליה אכן צוין כי מדובר בתעודה ראשונה למחלה זו. הפעם הראשונה בה יצר התובע קשר עם הנתבעים היה ביום 29.4.18, כשבועיים לאחר התפטרותו. לטענתם, ההתכתבות בין הצדדים שצורפה כנספח ו לתביעה, שופצה ככל הנראה, שכן התובע יצר קשר עמם אך ביום 29.4.18 כאמור (סעיף 16 בכתב ההגנה); על פי מסמכי התובע הוא שהה ב-42 ימי מחלה ולא 64 ימי מחלה כטענתו; תעודות המחלה אותן הציג , אשר ניתנו בדיעבד עומדות בניגוד להוראות חוזר 20/2017 מטעם מנהל הרפואה מיום 24.7.18. כמו כן, תעודות המחלה שניתנו, הן בעבור מחלה חדשה ולא מחלת המשך. בין הצדדים התקיימה פגישה, בה נשמעו כלפי הנתבעים איומים וקללות; הם לא התנו את שחרור הכספים בחתימתו על הסכם ויתור.