סע"ש 23477-02-15 מרואני נ' שגרירות צרפת ואח'

בפניי בקשה מטעם התובעת להמצאת כתבי בי-דין לנתבעת 1 באמצעות משרד החוץ וכן בקשה מטעם הנתבעים לדחיית התביעה על הסף.

ביום 10.02.15 הוגש כתב התביעה שבכותרת.

ביום 11.02.05 הודיעה התובעת כי ביצעה המצאה לנתבעים 1-2, אך בעוד שהנתבע 2 אשר קיבל את כתב התביעה, הנתבעת 1, שהינה שגרירות צרפת, סירבה לקבל את כתב התביעה ומשכך מבקשת התובעת לבצע המצאת כתב בית דין לנתבעת 1 באמצעות משרד החוץ וזאת בהתאם להוראת תקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").

מנגד, ביקשו הנתבעות להורות על דחיית התביעה בין היתר בשל הטענה כי המסירה שבוצעה ישירות לנתבע 2 אינה מסירה כדין היות והנתבע 2 הינו אגף התרבות של השגרירות וחלק אינטגרלי ממנה.

תקנה 494 לתקסד"א קובעת:

"היה הנמען מדינת חוץ או מחלקה, נציבות או סוכנות של מדינת חוץ או עובד בהן, שהוא בעל חסינות דיפלומטית או קונסולרית, ישלח בית המשפט או הרשם שני העתקים של הכתב למשרד החוץ לשם המצאת אחד מהם לנמען; תעודת משרד החוץ בדבר ההמצאה וזמנה תהא ראיה לכך ויראו את הכתב כאילו הומצא כדין" (להלן: תקנה 494").

תקנה זו חלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

תכלית הוראה זו היא לוודא כי הגורמים המוסמכים מטעם מדינת ישראל קיבלו לידיהם את כתבי בי- הדין ולהבטיח כי לא יפתח הליך כנגד מדינת חוץ ואורגניה בישראל, כאשר אין כלל וודאות כי גורם המוסמך במדינת החוץ יודע על ההליך וניתנה לו הזדמנות נאותה להביא את טענותיו בבית המשפט בישראל.