סע"ש 23449-08-15 מ. ד. מזכרת בתיה נ' זלמנוביץ

בבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד

בפנינו בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, לפיו יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל במסגרת תיק הוצל"פ 514629-01-15 זלמנוביץ' נ' המועצה הדתית מזכרת בתיה, וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית.

בכתב התביעה התבקשו שני סעדים:

הסעד הראשון שנתבקש הוא סעד הצהרתי לפיו המבקשת אינה חבה כל כספים למשיב. זאת מאחר שנחתם הסכם בין הצדדים בגין תשלום עבור פסק הדין שניתן כנגד המבקשת במסגרת תיק ד"מ 9821/05 זלמנוביץ' נ' המועצה הדתית מזכרת בתיה ובערעור עליו במסגרת תיק עב 2492/08 המועצה הדתית מזכרת בתיה נ' זלמנוביץ'.

הסעד השני שנתבקש הוא צו המורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שפתח המשיב נגד המבקשת בגין פסקי הדין האמורים, הוא תיק הוצל"פ 51429-01-15, שבו ניתן פסק דין.

על פי האמור בבקשה, המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת בבית הדין האזורי לעבודה וזכה בתביעתו. על כך ערערה המבקשת לבית הדין הארצי לעבודה, ערעורה נדחה ובית הדין הארצי פסק כי המבקשת תישא בתשלום סכום מסוים לטובתו של המשיב.

לאחר מכן, לטענת המבקשת, הסכימו הצדדים שלא לקיים את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ותחת זאת חתמו על הסכם פשרה, במנותק מההליך המשפטי. הצדדים לא ביקשו ליתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

לאחר מספר שנים פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת על בסיס פסק הדין של בית הדין הארצי. בתגובה לכך הגישה המבקשת בקשה בטענת "פרעתי" אשר בעקבותיה התקיים דיון במעמד הצדדים בפני רשמת ההוצאה לפועל.

בדיון שנערך בפני רשמת ההוצאה לפועל נשמעו עדויות וכב' הרשמת נתנה החלטה על הגשת סיכומים. מכיוון שהמבקשת לא הגישה סיכומיה (לטענתה הגישה בקשה מוסכמת לארכה בהגשת הסיכומים), נתנה רשמת ההוצל"פ פסק דין במעמד צד אחד לטובת המשיב.

דיון והכרעה

משמעות הסעד ההצהרתי המבוקש מבית דין זה, לפיו המבקשת אינה חבה כל כספים למשיב, היא הלכה למעשה ערעור על פסק הדין של רשמת ההוצאה לפועל. ברי כי בית הדין חסר סמכות ואינו האכסניה המתאימה לדיון בבקשה זו.