סע"ש 23443-01-16

סמוך לפני מועד הדיון המוקדם בתיק הגישה ב"כ התובע בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות בנימוק שהקשר שלה עם התובע נותק וכל הניסיונות להשיגו עלו בתוהו ולא ניתן להבטיח הגעתו לדיון.

הנתבעת הודיעה על התנגדותה לבקשה ועמדה על דחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות.

בדיון טענה ב"כ התובע כי אין מדובר בתביעת סרק וכי לו הייתה התביעה מתנהלת, הייתה הנתבעת מחוייבת, לפחות חלקית, בדין לרבות הוצאות בגין תיקון כתב ההגנה.

הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי ניכר וכי לגוף טענות התובע המבוססות על טענה לפיטורין, בפועל התובע נטש את עבודתו ולאחר תקופת עבודה קצרה ביותר דיווחה הנתבעת על התובע לרשות ההגירה על בריחת התובע.

מאחר שדחיית התביעה כרוכה בחסימת תביעה עתידית אפשרית של התובע בשל מעשה בית דין, מנחה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה כי רק במקרים נדירים יורה בית הדין על דחיית תביעה בשל אי קיום חובותיו הדיוניות של בעל דין (עע 18290-10-11 עביר קורדייה ואח' נ. אל עהד (מיום 4.6.12).

בענייננו, לא ידוע לב"כ התובעת מהי סיבת ניתוק הקשר בינה לבין התובע ואם התובע יצא מישראל, אם לאו.

מאחר שמדובר בתביעה של עובד זר שנטענות בה טענות להפרת התחייבויות של הנתבעת, לרבות להעסקה בשכר "מומחים" ואי תשלום שכר בעד אחד מחודשי העבודה, ומאחר שמדובר בשלב מוקדם של ההליך, בטרם החלו הצדדים בהבאת ראיות, נראה כי התוצאה של חסימת התובע מהגשת תביעה עתידית היא תוצאה בלתי מידתית, ועל כן יש לקבל את בקשת התובע למחיקת התביעה.

עם זאת, אין לקבל את בקשת התובע להימנע מפסיקת הוצאות לחובתו, שכן התובע הגיש תביעה שחייבה את הנתבעת להוציא הוצאות כדי להתגונן מפניה, ומשאינו מנהל את תביעתו באופן שנדרשת מחיקת ההליך, על התובע לשאת, ולו חלקית וכנהוג בבית הדין, בהוצאות הנתבעת.

איננו מתעלמים מכך שהנתבעת נדרשה לתקן את כתב הגנתה בשל טעות בזיהויו של התובע, אך אין בכך כדי לאיין את זכותה של הנתבעת להוצאות. הטעות הביאה אמנם להארכה מסוימת של ההליך אך לא דרשה מהתובע הגשת כתב טענות מתוקן.