סע"ש 23397-03-13.29 דצמבר 2014

ביום 16.9.14 ניתן פסק דין חלקי בתיק. במסגרת פסק הדין החלקי הוכרעו טענות הצדדים ביחס למרבית רכיבי התביעה. בהעדר נתונים וחישובים מלאים, לא הוכרעה שאלת חישובי התמורה בגין עבודת התובע בשעות נוספות. הצדדים התבקשו להגיש חישובים מטעמם בהתאם להנחיות שפורטו בפסק הדין, אשר יאפשרו הכרעה בשאלה זו, ועשו כן ביום 21.12.14. הנתבעת הגיש את נתוניה שוב, בגודל אות בהיר וברור, ביום 28.12.14.

בהתאם לחישובי התובע, הוא זכאי לתמורה בסך 27,832 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות. החישוב מתבסס על תמורה חודשית ממוצעת נטענת בחסר של 568 ₪ בגין התקופה שמחודש ספטמבר 2011 ועד לחודש אוקטובר 2012 (לא כולל החודשים נובמבר ודצמבר 2011). תמורה חודשית זו הכפיל התובע בתקופת עבודה בפועל בת 49 חודשים.

בהתאם לחישובי הנתבעת, קיבל התובע תמורה ביתר בגין עבודה בשעות נוספות. הנתבעת מפרטת, כי בתקופה בגינה קיימים נתונים בדבר שעות העבודה, מחודש ינואר 2012 ועד לחודש אוקטובר 2012, השתכר התובע ביתר סך של 7,140 ₪, וקיבל תמורה ביתר בממוצע בגין 17.28 שעות לחודש. התמורה ששולמה לתובע בגין שעות נוספות בחודשים אוגוסט 2009 עד מאי 2010 היתה בגין 106.82 שעות בממוצע לחודש, בעוד שעבד בפועל בממוצע 96.25 שעות נוספות בחודש. לפיכך, גם בתקופה זו שולמה לתובע תמורה ביתר.

לאחר עיון בחישובי הצדדים, מצאתי כי החישובים שהוגשו, מטעם שני הצדדים, לוקים בחסר.

בחישוביו של התובע בגין התקופה שמחודש ספטמבר 2011 ועד לחודש אוקטובר 2012, שעת התחלת העבודה שנלקחה בחשבון הינה שעת יציאתו של התובע מג'לג'וליה, מקום מגוריו, ולא שעת התחלת העבודה, כמתחייב מהנחיות בית הדין בפסק הדין החלקי. לעומת זאת, בחישובי הנתבעת לתקופה זו, נלקחה בחשבון כשעת התחלת העבודה שעת תחילת האיסוף. הנתון הנכון שיש לקחת בחשבון בהקשר זה הינו הנתון של שעת "הגעה עובד ראשון", בהתאם לטבלת הנתונים (נספח לתצהיר גב' ארביסמן).

אף שעת סיום העבודה, כפי שנרשמה בחישובי התובע, הינה שעת ההגעה לג'לג'וליה, ביתו של התובע. זאת, בעוד בהתאם להנחיות פסק הדין היה על הצדדים לחשב את שעות העבודה עד לשעת סיום העבודה, ולא עד לשעת הגעת התובע לביתו.