סע"ש 23235-03-16

1. מונחת לפניי בקשת התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה וזאת על יסוד כתב התביעה בלבד (להלן: הבקשה).

2. הנתבעים נדרשו להגיש כתב הגנה אולם עד מועד זה לא עשו כן. עיון באישורי המסירה שצירף התובע לתיק האלקטרוני מלמד כי התביעה והדרישה להגיש כתב הגנה הומצאו לנתבעים כדין עוד ביום 6.5.2016. אטעים כי בהחלטת בית הדין מיום 8.6.2016 התבקשה תגובת הנתבעים לבקשה, אך לא התקבלה.

3. בנסיבות אלה ובהתאם לסמכותי הקבועה בתקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 הריני נעתרת לבקשה חלקית וכמפורט מטה.

4. בראש יאמר, כי התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת 1 שהיא לטענתו מי שהפעילה את המסעדה בה עבד, מי שלמצער בחלק מתקופת העסקתו הנפיקה את תלושי השכר ומי שהייתה בפועל מעסיקתו. בנוסף עתר לחייב בזכויות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעת 1 ומסיומה את הנתבעים 2 ו3 אשר לטענת התובע (וכפי שעולה אף מנסח רשם החברות שהוגש על ידו) הינם הדירקטורים הרשומים ובעלי המניות הבלעדיים בנתבעת 1.

ספק בעיני אם די באמור כדי להניח תשתית מספקת להתעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1 שנטען שהיא המעסיקה של התובע או כדי להניח תשתית מספקת לקביעה כי בין התובע לנתבעים 2 ו -3 נרקמו יחסי עבודה. לא למותר להוסיף, כי לא נטען בכתב התביעה כי מדובר במעסיקים במשותף או כי קמה עילה אחרת לחיובם. אשר על כן הריני מורה על חיובה של הנתבעת 1 בלבד והכל כאמור מטה.

5. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפניי הריני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים שלהלן:

א. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 בסך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב. פיצוי בגין תלושי שכר שאינם עומדים בהוראות הדין בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ג. פיצויי פיטורים בסך 13,678 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ד. תמורת הודעה מוקדמת בסך 5,471 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ה. פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 5,471 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ו. הפרשי שכר עבודה בסך 66,181 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ז. פדיון דמי הבראה בסך 5292 ₪ ברוטו (על פי הכלל שאין פוסקים לתובע למעלה מתביעתו) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ח. פדיון דמי חופשה בסך 7,260 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ט. פיצוי בגין הפרת הזכות לישיבה בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

י. הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת בא כוח התובע בסכום כולל של 7,500 ₪. לא ישולמו הוצאות המשפט ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לנתבעת 1 יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6. בשולי הדברים אוסיף, כי הפער בין הסכומים הנתבעים לאלה הפסוקים נובע, בין היתר, מקביעתי לעניין 'השכר הקובע' שנעשה בהתאם לתלושי השכר שצירף התובע או מהוראות הדין. כך לא מצאתי לחייב את הנתבעת 1 ברכיבי התביעה הנוספים משלא הוכחו להנחת דעתי. בכלל זה לא שוכנעתי כי יום המנוחה המקובל על התובע כמשמעו בסעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 היה יום שישי וכידוע העובדה שעובד אינו יהודי אין משמעה בהכרח כי יום המנוחה השבועי שלו אינו יום השבת (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 396/09 גיסקלוף – מרכז רפואי מעייני הישועה (9.11.2010)).