סע"ש 2316-11-13

1.התובע, נהג משאית במקצועו ובמשך 13 שנים ממרס 1999 ועד פברואר 2012 היה מפיץ מוצרים של הנתבעת. בתובענה זו מבקש התובע להכיר במערכת היחסים בינו לבין הנתבעת כיחסי עובד מעסיק ועותר לקבלת זכויות סוציאליות בסך של למעלה מ-690,000 ₪ בגין כל אותה תקופה.

2.התובע נהג במשאית שבבעלותו, כאשר היה מפיץ את מוצריה של הנתבעת. התשלום ששילמה לו הנתבעת היה על בסיס יומי, כנגד חשבוניות מס. בתחילה התשלום היומי עמד על 900 ₪ ליום ובהמשך עלה, לטענתו, עד לסך של 1,800 ₪.

3.לטענת התובע, צורת ההעסקה נכפתה עליו על ידי הנתבעת שדרשה ממנו לנהל תיק של עוסק מורשה במע"ם כאשר התשלום יהיה באמצעות חשבוניות. לטענתו, לאור בלעדיות ההתקשרות בינו לבין הנתבעת ניתן ללמוד על מתכונת עבודה קבועה, הוא נדרש לבצע את העבודה באופן אישי, והנתבעת אף התקינה איתוראן ברכביו אשר נרכשו על פי דרישותיה. עוד הוסיף כי עבודתו כללה הגעה לכל מקום אליו דרשה הנתבעת להגיע, וכאשר לא היה קו חלוקה היה עליו להתייצב לעבודה בחצרי החברה והיא היתה מספקת לו הובלות אחרות. התובע טוען שבמשך השנים קיבל מדים של הנתבעת עם לוגו שלה ונרכשו עבור המשאית וילונות הנושאים את מותג הנתבעת. התובע הוסיף שעבד במתכונת קבועה של חמישה ימי עבודה בשבוע שכללו העמסה של הסחורה בשעות הלילה בסיוע מלגזן של הנתבעת אל המשאית וחלוקת הסחורה החל מהשעה 6:30 בבוקר שלמחרת וסיום העבודה בין השעות 14:00-16:00. לאור זאת, טוען התובע, התקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עובד מעסיק כאשר עבודתו אצל הנתבעת היוותה את מקור פרנסתו לכל דבר ועניין, השתלב בפעילות החברה באופן אינטגרלי. לאור זאת הוא עותר לקבל פיצויי פיטורים, פיצויי בגין פיטורים בהעדר שימוע בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי עבור הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, חופשה ונסיעות.

4.הנתבעת טוענת שהתובע הועסק על ידה כקבלן עצמאי להובלה ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעסיק, הנתבעת אישרה שב-2008 ביקשה מהתובע להחליף את המשאית שברשותו ואישרה שהתקינה איתוראן במשאית של התובע כפי שנהגה לגבי קבלני ההובלה העצמאיים האחרים. לטענתה היא עשתה זאת כדי לאפשר לה לבקר ולוודא שקבלני ההובלה העצמאיים מבצעים את ההובלות עבורה בצורה נאותה וחוקית. הנתבעת אישרה ששילמה לתובע עד מספר חודשים לפני סיום העסקתו 1,400 ₪ ליום כאשר מנהל הלוגיסטיקה שלה אישר לתובע בתקופה האחרונה לעבודתו תוספת תשלום של 400 ₪ ליום מבלי שהוסמך לכך על ידי הנתבעת, הנתבעת הכחישה את הטענה שהתובע נתן את שירותיו מדי יום ולא היה חייב להתייצב מדי יום, אלא בימים בחר להתייצב. הנתבעת טענה שבמשך כל תקופת ההתקשרות התובע שילם על חשבונו בלבד את כל ההוצאות הקבועות של המשאית, לרבות רישיון רכב וביטוח ואת כל ההוצאות המשתנות של המשאית לרבות דלק, טיפולים ותיקונים.

5.הצדדים טענו בסיכומיהם לגבי הליכים מקדמיים שהתנהלו בנוגע לגילוי מסמכים בקשר לשכר של נהגי משאיות אחרים שעבדו אצל הנתבעת. הנתבעת טענה שמשנת 2007 היא לא העסיקה נהגים שכירים והתובע לא הפריך טענה זאת. אין מקום, על כן, לדון בכל הטענות בנוגע לשאלת גילוי המסמכים שנגעו בעיקר לבקשת התובע לקבל נתונים אודות השתכרות נהגים אחרים בנתבעת.

6.בדיון בפנינו העיד התובע וסמנכ"ל תפעול של הנתבעת מר יפתח וינשטיין . התובע אישר שבכל תקופת העסקתו הוא שילם וטיפל בכל הוצאות המשאית כולל הוצאות רישיון, ביטוח הוצאות משתנות, דלק וטיפולים. לטענתו בתחילת ההתקשרות קיבל תוספת של מאות שקלים בחודש עבור פיצוי בגין דו"חות שנאלץ לקבל בזמן פריקת הסחורה. התובע אישר שבכל התקופה לא כתב או פנה לנתבעת בדרישה להכרה ביחסי עובד מעסיק ואף אישר שלאחר סיום עבודתו פנה לנתבעת וביקש תשלום בגין 90 ימי הודעה מוקדמת בהתאם להסכם שהיה בין הצדדים וכי לא ביקש תנאים סוציאליים. התובע אישר שאת המשאית האחרונה שלו רכש בסכום של 400,000 ₪. כמו כן אישר שהיו מספר חשבוניות בודדות בגין שירותים אקראיים שנתן ללקוחות אחרים, כאשר נתן אותם בהשתמשו במשאיתו, אך טען שעיקר עבודת הנהיגה היתה עבור הנתבעת.

7.מר וינשטיין העיד שהתובע הועסק כקבלן הובלה עצמאי. אמנם הוא עובד בנתבעת רק משנת 2010 אך העיד שבדק עם עובדים אחרים את ההתקשרות עם התובע. הוא אישר שהתשלום היומי שנקבע לתובע היה 1,400₪ וכי בתקופה האחרונה הוסיף מנהל הלוגיסטיקה לתובע 400₪, בניגוד לכללים, וכשהתברר שהתוספת ניתנה בניגוד לכללים היא הופחתה מהתובע, סוגיית ההפחתה נותרה במחלוקת בין הצדדים. בתצהירו הצהיר שהתובע קיבל תשלום יומי עבור הימים שהוא הופיע וביצע הובלות ולא קיבל תשלום עבור הימים שהוא לא ביצע הובלות כך למשל בימים שהמשאית היתה מושבתת או בימים שהוא לא הופיע מסיבות אחרות.

8.מעמדו של נהג בעל משאית או בעל רכב מסחרי אחר כבר נידון בפסיקה. ראו למשל ע"ע 300049/98 ז.וילשטיין בע"מ נ' עיזבון המנוח מדרכי תהילה ז"ל, פד"ע ל"ד 83, 89 בו קבע השופט עמירם רבינוביץ, בהסכמת סגן הנשיא יצחק אליאסוף והשופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן:

"(ח) "מעמדו של נהג בעל משאית או רכב מסחרי אחר, המועסק בלעדית על ידי מזמין אחד, נדון לא פעם בפסיקה ובכל המקרים הגיעה המערכת המשפטית לאותה מסקנה - על-פיה היחסים בין בעל המשאית למזמין לא היו יחסי עובד-מעביד.