סע"ש 23089-09-13

לפנינו תביעה לפיצויים לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז- 2007 (להלן: חוק ישיבה בעבודה), לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב- 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד), ולפי חוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), וכן למספר זכויות סוציאליות כפי שיפורט להלן.

בטרם ידון גוף המחלוקות מוצא בית הדין לנכון להביע צערו על העיכוב שחל במתן פסק הדין, כאשר בשל תקלה מזכירותית נשמט הליך זה במשך חודשים רבים מרשימת ההליכים הממתינים להכרעה.

הרקע לתביעה ומוסכמות 

התובעת עבדה אצל הנתבעת, רשת ממכר בתחום ההלבשה, מיום 6.9.09 ועד חודש יוני 2011. בתקופה זו עבדה בפועל מיום 6.9.09 עד יום 20.9.10, שהתה בשמירת הריון מיום 21.9.10 עד יום 20.1.11, ויצאה לחופשת לידה מיום 21.1.11 ועד חודש יוני 2011, עת הודיעה על התפטרותה.

התובעת החלה עבודתה כמוכרת בחנות הנתבעת בקניון מלחה ולאחר מספר חודשים, עת אוחדו מספר מחנויות הנתבעת בקניון לחנות אחת (להלן: החנות), קודמה לתפקיד אחראית משמרת.

מוסכם כי התובעת חתמה על הודעה לעובד טרם תחילת עבודתה. כן מוסכם כי הסכומים המפורטים בתלושי השכר, לרבות תלוש השכר האחרון – תלוש יוני 2011 ע"ס 9,618 ₪ נטו, שולמו לתובעת.

המחלוקות

טוענת התובעת כי הופרו זכויותיה לפי חוק ישיבה בעבודה, שכן לא ניתנה לה האפשרות לשבת במהלך עבודתה, אף שאופי עבודתה אפשר זאת. הנתבעת משיבה בשתי טענות, האחת משפטית והשניה עובדתית: לטענתה, חוק זה אינו חל עליה על פי החריג שבסעיף 2 לו. כן טוענת כי אכן הוצב במקום כסא לרווחתה של הנתבעת ולא נמנע ממנה לשבת עליו.