סע"ש 22981-04-15

לפניי בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו בתביעה לתשלום הסך של 213,252 ₪ שהוגשה נגדו. העילות לבקשה: ראשית, היעדר ראשית ראיה להוכחת התביעה. לטענת הנתבע מעולם לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד- מעביד והתובע לא הביא ראשית ראיה לאלו. אף בתעודת עובד הציבור של התובע, שהומצאה רק בעקבות החלטת בית- הדין בדיון הקד"מ, מצוינים היתרי עבודה לתובע מתאריכים שבין 5.7.06 ל- 9.3.08, מועדים אשר חל עליהם דין התיישנות. שנית, סכום התביעה "המנופח לעייפה", כלשונו, מחד ו"חשש רציני" להיעדר יכולת גביה מאידך. לענין זה מציין כי ההוצאות שנפסקו כנגד התובע- טרם שולמו. לבסוף, מפנה אל הפסיקה ובשים לב להליכים דומים בהם נפסקו חיובים למתן ערובה.

בתגובתו השיב התובע:

ראשית, חזר על טענתו כי בין הצדדים כן התקיימו יחסי עובד- ומעביד, והוסיף שאף בדיון הקד"מ נתן פרטים בקשר לעבודתו ואף ציין שמות מנהלי העבודה. כן צרף רישום ידני בחתימת יד הראיס של הנתבע. שנית, ציין כי עבד אצל הנתבע כאשר לא היה צורך באישורי כניסה. שלישית, טען כי המדובר ב"תובע מוחלש", וכי חיובו להפקדת ערובה תמנע ממנו גישה לערכאות ובכך פגיעה בזכות חוקתית. ולבסוף, הפנה לפסיקה ובין השאר להלכת אבו נאסר (ע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (6.4.2003)), אשר תאוזכר לקמן .

יוער, כי בית הדין בהחלטה מיום 16.11.16 הסב את תשומת לב הצדדים לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה, אשר נכנסה לתוקף ביום 2.9.16 (ואשר תאוזכר לקמן), אולם הצדדים לא ניצלו את זכותם להתייחס לכך.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לצד זאת, נפסק כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו (ראה: רע"א 2146/04‏ מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.5.2004)).

עד לאחרונה הכריעו בתי-הדין בבקשות להפקדת ערובה בהתאם לקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהוחלה בבתי הדין מתוקף תקנה 33 לתקנות בית-הדין לעבודה, זאת, בשים לב לפסיקה הרלוונטית (ראה: רע"א 6353/12, יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013); רע"א 2310/10 ‏לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (27.6.2010); ע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (6.4.2003)).

ביום 2.9.16 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן: סעיף 116א), הקובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".