ב' נ' דיסקל (1971) בע"מ

הרקע הצריך לעניין

1. התובע עבד כמכונאי מערכות הגה מיום 15.3.01 ועד אוקטובר 2014 אצל הנתבעת שהינה חב' לייבוא חלקי חילוף לכלי רכב. לטענת התובע, חל על הצדדים צו ההרחבה בענף המוסכים (להלן - צו ההרחבה).

2. לטענת התובע, הנתבעת החליטה על פיטוריו בשל מצבו הרפואי ולא שילמה לו את מלוא זכויותיו, ובכלל אלה: הפרשי שכר; הפרשות לפנסיה; הפרשות לקרן השתלמות; תוספת וותק; הפרשים בגין דמי חגים ופדיון ימי חופשה; כמו כן עתר התובע לתשלום פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר וכרטיסי עבודה, הפרת הסכם העבודה ועוגמת נפש.

3. הנתבעת טענה מנגד כי שולמו לתובע מלוא זכויותיו; כי התובע החתים כרטיס נוכחות וכי בהתאם לכך שולמו לו ימי החופשה; כי התובע קיבל תלושי שכר תקניים והעתק של כרטיסיית הנוכחות מדי חודש בחודשו; כי שולמו בגין התובע הפרשות לביטוח מנהלים על פי הדין; כי צו ההרחבה בענף המוסכים לא חל על הנתבעת ואין התובע זכאי לזכויות על פיו; כי לנוכח האמור, אין מקום לפסוק לתובע פיצויים בגין אי עריכת תלושי שכר, אי מסירת כרטיסי נוכחות ועוגמת נפש.

   דיון והכרעה

   צו ההרחבה אינו חל על העסקת התובע

4. צו ההרחבה בענף המוסכים, 1995 חל על כל "מקום עבודה וכל מוסך המעסיק עובדים שכירים בתיקונים ושירותים לכלי רכב וחלקיהם". מהגדרת המונח "מוסך" בצו נראה שאין חובה שהעסק עליו חל הצו יהא בהכרח "מוסך". מדובר בהגדרה הכוללת כל עסק המושתת בעיקרו על העסקת "עובדים שכירים בתיקונים ושירותים לכלי רכב וחלקיהם".

5. בענייננו, לא הייתה מחלוקת על כך שהנתבעת אכן נתנה שירות המתייחס לטייפול בחלקי חילוף לרכב אלא שלטענתה מדובר בשירות המהווה נתח שולי וזניח במכלול עסקיה (ס' 11 להגנת הנתבעת, וכן עמ' 17 ש' 1-3 לפרוטוקול).

6. אשר לדעתנו יאמר - כי התובע לא הוכיח שעיקר עיסוקה של הנתבעת אכן היה בהעסקת עובדים שכירים בתיקונים ומתן שירותים לכלי רכב וחלקיהם ולפיכך הוא לא הוכיח שצו ההרחבה חל על העסקתו בנתבעת. מחומר הראיות עולה כי הנתבעת לא טיפלה בכלי רכב במשרדיה וכי עיקר עיסוקה הוא בייבוא חלקי חילוף לרכב (עמ' 14 לפרוטוקול).