סע"ש 22446-04-1302

1.בפניי בקשת התובע כי אפסול עצמי לשבת בדין בתיק דנן. התובע מנמק בקשתו ומפרט הטעמים הבאים: העדפה של באי כוח הנתבעים על פניו; התנהגות שלגירסת המבקש מצביעה על קוצר רוח תוך הגבלת זמן חקירת העדים; גרימת עינוי דין בשל מספר דחיות מועד המשך דיון ההוכחות; בית הדין מתעלם משקרים של העדים; נציג ציבור לא מופיע מטעם שאין פומביות במקום והוא נעשה במחשכים.

2.בהחלטתי מיום 27/8/14 התבקשו הנתבעים להגיש תגובתם לבקשה. ביום 1/9/14 הוגשה תגובת הנתבע 1 בבקשה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת הנתבע 1, לא מצאתי טעם להיענות לבקשה.

4.ראש לכל, בקשה לפסילת שופט צריכה להישמע מיד בפני השופט שמבקשים לפוסלו. בקשת הפסילה הוגשה לבית הדין ביום 27/8/14, כאשר דיון ההוכחות התקיים בפני הח"מ עוד ביום 19/2/14. משלא הוגשה בקשת הפסילה מיד כשהתבררה העילה, דין הבקשה להידחות.

5.שנית, דיני פסלות שופט קבועים בסעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, בסעיף 39א' לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 ובתקנות 112א' – ג' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

נפסק כי לא בנקל יורה בית הדין על פסלות שופט מלשבת בדין. על הצד שמעלה את טענת הפסלות לשכנע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעת השופט "ננעלה" באופן שנבצר ממנו לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית. מדובר בנטל שיכנוע כבד, שכן קיומו של חשש או חשד בלבד, לא יספיקו בכדי להביא לפסלות השופט היושב בדין.

מדובר במבחן אובייקטיבי, על כן לא די בתחושתו הסובייקטיבית של בעל דין כי השופט היושב בדין גיבש עמדה בעניינו אותה לא ניתן לשנות. על הצד המעלה את טענת פסלות להראות כי אובייקטיבית עולה חשש ממשי למשוא פנים.

זאת ועוד, לשם פסילת נושא תפקיד שיפוטי יש להוכיח כי הינו בעל דעה קדומה וכי אין סיכוי כי דעתו זו תשתנה במהלך הדיון בתיק.

(ראה: ע"א 899/95 שמואל ברזל עו"ד – כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 854; עא"ח 1033/02 אהרון חבשוש – רפא"ל – פס"ד של בית הדין הארצי מיום 3/10/02; דב"ע נד/4-96 שמעון פריזנט – קונאמטיק ישראל פד"ע 230, 227).