סע"ש 22154-09-16

1.בפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעת.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכתב התביעה, מצאתי לקבל את הבקשה.

3.בתאריך 2.9.16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 בה נקבע כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

4.בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט במידה והמציא ראשית ראייה לתביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים טעמים מיוחדים. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

5.בנסיבות אלו אבחן האם התובע הראה, כי מתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנה.

6.מעיון בתיק ביה"ד עולה, כי התובע לא המציא "ראשית ראיה להוכחת תביעתו". התובע, מטעמיו הוא, נמנע מלצרף לתביעתו תלושי שכר, רישומי שעות נוכחות או כל מסמך אחר שיהא בו כדי לתמוך בתביעתו. זאת ועוד, אף לתגובה מטעמו, נמנע התובע מלצרף מסמך כלשהו ואף לא צרף תצהיר מטעמו, שיתמוך בעובדות הבקשה. למעט גרסה שנמסרה במסגרת כתב התביעה, לא צורפה ולו ראשית ראיה לתמיכה בתביעה.

7.לעניין הוכחת יכולת הפירעון אציין, כי במסגרת התגובה התובע לא הוכיח יכולת כאמור ואף ציין, כי מצבו הכלכלי קשה והוא שרוי בחיסרון כיס. לא מצאתי אף טעמים מיוחדים שיהא בהם כדי לפטור את התובע מהפקדת ערובה.