ע.מי.ש.ב. שרותים בע"מ נ' גנאדי גורחובר

1.בפני בקשת המבקשת (הנתבעת) לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2.המשיב (התובע) מתנגד לבקשה.

עיקרי טענות הצדדים לעניין בקשת הסילוק על הסף

3.לטענת המבקשת, התביעה הוגשה ביום 11.2.2018, כאשר התובע סיים עבודתו ביום 30.11.2018 (דהיינו: רק בחלוף למעלה מ- 9 שנים נזכר התובע להגיש את התביעה). בהתאם, דין התביעה על כל רכיביה להידחות על הסף בגין התיישנות.

4.עוד נטען ע"י המבקשת שלאחר סיום עבודתו חתם התובע על הסכם פשרה ולפיו קיבל סכום בסך 35,000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של כל טענותיו. התובע יוצג ע"י עו"ד מירקוביץ בלה בעת החתימה על הסכם הפשרה.

5.לטענת התובע, דין הבקשה להידחות הסיבות דלהלן:

א. תרמית והונאה מצד המבקשת שכן מדובר בניצול ציני של המשיב כעולה חדש אשר לא ידע עברית, כללים וחוקים.

ב.סעיף 7 לחוק ההתיישנות מגדיר את ההטעייה לרבות בדרך של אי גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה.

ג.לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו... תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו".

לגישת המשיב, הסתרת העובדות ע"י המבקשת נופלת בגדר סיבות שלא תלויות והעובדות האלו נודעו למשיב לאחר שהתייעץ עם עורך דין מומחה לדיני עבודה. נוכח האמור, מדובר בהתיישנות שלא מדעת ועל כן יש לדחות את טענת ההתיישנות של המבקשת.

דיון והכרעה

טענת ההתיישנות בפסיקה