סע"ש 21977-01-13

1.לפנינו סכסוך בין שני אחים שבמשך כ – 13 שנים (מסוף שנת 1996) היו שותפים ובעלים בחלקים שווים במוסך "טופז" בעיר ראשון לציון. למעשה, המוסך היה בבעלות הנתבעת, שהיא חברה שהיתה בבעלות משותפת של שני האחים.

במהלך השנים היחסים בין האחים התדרדרו, עד שלקראת שנת 2010 הוחלט כי הצדדים ייפרדו וזאת במסגרת הליך שבו אחד האחים יקנה את חלקו של רעהו, בהליך התמחרות שפרטיו יתוארו בהמשך ("במבי" - BMBY). בסופו של התהליך, האח, אבנר עקראבי, קנה את חלקו של התובע והתובע סיים את עבודתו במוסך.

זהו בקליפת אגוז הרקע העובדתי לתובענה שבפנינו, שהיא תביעתו של האח, ציון עקראבי, להפרשי פיצויי פיטורים, זכויות על פי צו ההרחבה בענף המוסכים (פנסיה ותוספת ותק), פדיון חופשה והבראה וכן פיצויים בגין תלושי שכר שנערכו בניגוד להוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

2.התביעה מבוססת על תלושי השכר של התובע ועל הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים. נטען כי שכרו של התובע עמד על סכום גלובלי וכי הפירוט המופיע בתלושים (כגון שעות נוספות, שכר ומשכורת) הוא מלאכותי. גם בסיכומיו, התובע עמד על כך שכיוון שמעמדו הוא כשל עובד שכיר לכל דבר ועניין ואין חולק כי עבד בפועל במוסך, הוא זכאי כי לזכויות על פי משפט העבודה. התובע אף הבהיר בסיכומיו כי מדובר בזכויות קוגנטיות שהדין אינו מאפשר ויתור עליהן.

בהתייחס להסכם המכירה, נטען כי ההסכם אינו יכול לגבור על הוראות קוגנטיות ואף בו נרשם כי הסכומים שיועברו במסגרתו אינם כוללים זכויות סוציאליות שנצברו לזכות התובע, ובכל מקרה הביטוי "נצברו" אינו מתייחס לסכומים שנצברו בקופות, שהרי אין חולק כי הנתבעת לא הפרישה פיצויי פיטורים לזכות התובע בקופות גמל.

3.לטענת הנתבעת, התובע מתעלם כליל ממעמדו בנתבעת (מנהל ובעלים), מהעובדה כי הצדדים הסכימו "להפריד כוחות" וכי ההתמחרות ביניהם, במסגרתה שולמו לתובע סכומים נכבדים בגין רכישת חלקו במוסך, מהווה סוף פסוק מבחינת חבות הנתבעת כלפיו. הנתבעת הצביעה על כך שסכום פיצויי הפיטורים נקבע במפורש במסגרת ההסכם ועל כן אין יסוד לטענה כי ההסכם עסק רק בחלוקה המסחרית של העסק ולא בכלל יחסיהם של הצדדים. עוד הודגש כי במסגרת ההתמחרות, התובע קיבל כמיליון ₪ מעל הסכום שנקבע בשמאות בגין העסק וכי תמורה זו היתה לחיסול כל טענות התובע, לרבות זכויות סוציאליות.

4.בשתי ישיבות הוכחות נשמעה שורת עדים של המעורבים במהלך ההיפרדות העסקית בין האחים: התובע, אחיו - מר אבנר עקראבי (להלן – אבנר), רו"ח יניב גוזלן שליווה את התובע בתהליך והעיד מטעמו (להלן – רו"ח גוזלן), ועדי הנתבעת – רו"ח סנדק, שהוא רו"ח של הנתבעת (להלן – רו"ח סנדק), מר נחום סוויד, שליווה את הליך ההתמחרות כחבר ילדות של אבנר (להלן – סוויד) ועו"ד אלון קזיוף, שהיה היועץ המשפטי של אבנר במהלך הליך ההתמחרות ועד השלמתו (להלן – עו"ד קזיוף).

5.הגם שאנו סבורים כי ההכרעות בסכסוך אינן מבוססות בעיקרן על מהימנות מי מהעדים, נבקש לציין כי ניכר מעדות התובע כי הסכסוך עם אחיו הוא סכסוך רווי רגשות ובהתאם, עדותו היתה טעונה מאד. כן התרשמנו כי התובע ניסה להציג באופן מגמתי את מעורבותו בעסק וחזר באופן בלתי משכנע או מהימן כי הוא "רק ביצע עבודה" במוסך, כי היה רק "חותמת גומי" במוסך וכי אחיו, אבנר, הוא שניהל את כל העניינים (ר' למשל עמוד 3 לפרוטוקול המתומלל, שורות 23-24, עמוד 5, שורות 7, 17, 19, 27, עמוד 6, שורה 6, 10, עמוד 7, שורה 25, 30, עמוד 8, שורות 24-25, עמוד 9, שורות 35-36, עמוד 13, שורות 35-37, עמוד 14, שורות 1-3, עמוד 22, שורות 10-11).

גם האופן בו התובע ניסה להציג עצמו כמי שאינו מבין דבר בענייני העסק או בעניינים אחרים, לא היה משכנע (עמוד 9 לפרוטוקול המתומלל, שורות 16-17, ר' גם עדותו בשאלה אם היה במוסך קלסר שבו תלושי השכר של העובדים – עמוד 10 לפרוטוקול המתומלל, שורה 31 עד עמוד 11, שורה 15 וכן עדותו לגבי חלוקת הדיבידנדים בעסק - עמוד 12 לפרוטוקול המתומלל, שורה 30 עד עמוד 13, שורה 19). כאמור, הדברים לא נשמעו מהימנים בעת העדות. הם גם אינם מתיישבים עם דברי התובע עצמו לפיהם לאחר הפרידה מאחיו, הוא פתח מוסך אותו הוא מנהל בעצמו ואף לפני הקמת השותפות עם אחיו, עסק לפחות כעשור בניהול מוסכים (עמוד 2 לפרוטוקול המתומלל, שורות 29-33, עמוד 17, שורות 9-23).

ביתר פירוט נציין את עדותו של התובע בנושא הדיבידנדים, כאשר מצד אחד התובע אישר שפירוט הדיבידנדים (נספח ג' לתצהיר רו"ח סנדק) הוא נכון (עמוד 6 לפרוטוקול המתומלל, שורה 18 עד עמוד 7, שורה 4), אך כלל עדותו בעניין זה מגמתית ולא משכנעת, כאילו כל ההחלטות על הדיבידנדים היו מוטות ומהצד האחר, למרות הטענות שהופנו גם כלפי רו"ח סנדק, כל שנות השותפות, התובע קיבל שירותים מרו"ח סנדק, גם באופן אישי ולא רק במסגרת הנתבעת (עמוד 8 לפרוטוקול המתומלל, שורה 28 עד עמוד 9, שורה 25). יודגש כי הנימוק לפיו לא רצה לזעזע את היחסים עם אחיו בהקשר זה נשמע תמוה.

6.בהקשר זה ראוי להתייחס לטענת התובע כי גם על פי עדותו של רו"ח סנדק, הוא היה "איש העבודה" ואילו אבנר היה "איש האדמיניסטרציה" (עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 15). איננו סבורים כי אמירה כללית זו תומכת בעדותו של התובע לעניין מעמדו במוסך. זאת לאור עדותו שלא היתה משכנעת והדברים פורטו לעיל. בנוסף, רו"ח סנדק עצמו אישר שלא היה בקשר יום יומי עם המוסך, כי הקשר נעשה באמצעות מנהלת חשבונות ממשרדו (שם בשורות 16-18) ובהמשך עדותו הדגיש כי "לא יכול להשתמע מכך החלטה שאבנר יכול היה לקבל כמנהל בחברה בלא השותף שלו" (שם, שורות 19-20).

7.מהראיות עולה כי הגם שהמוסך נוהל באמצעות הנתבעת, הלכה למעשה מדובר היה בשותפות בין שני אחים. כך אישר התובע (עמוד 2 לפרוטוקול, המתומלל, שורות 34-38). התובע ואחיו היו מנהלי המוסך ולא היו מנהלים נוספים במקום (עדות התובע, עמוד 3 לפרוטוקול המתומלל, שורות 1-4).

ראוי להוסיף כי במסגרת השותפות בין האחים, הסכומים שנמשכו על ידי האחים מהמוסך – בין כשכר עבודה שצוין בתלושי השכר ובין כדיבידנדים - היו זהים. ר' בעדות אבנר, עמוד 33 לפרוטוקול המתומלל, שורות 5-6 לגבי גובה השכר וכן בעדות רו"ח סנדק בעמוד 10 לפרוטוקול, שורות 27-28: "יש פה שני שותפים שכל אחד מהזכויות צריכות להיות שוות".