סע"ש 21954-09-13 קרל ברג רשתות בע"מ נ' וייסברג

בפתח הדברים אעיר כי לא היה מקום כי בית דין זה יוציא תחת ידיו את ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע, לאחר שהוגש הערעור לבית הדין הארצי ובהתאם להוראת תקנה 467(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984. עם זאת, מאחר ובית דין זה מחויב לפסיקה של בית הדין הארצי, ובמיוחד לזו שניתנה בעניין ע"ע (ארצי) 53191-10-13 אגוז המדבר בע"מ – ליאור דרורי (20.1.14) ניתנת בזאת ההחלטה בבקשה.

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידנו ביום 5.10.14, בו התקבלה תביעת התובעת (היא המשיבה בבקשה שלפניי) לתשלום פיצויים מחמת אפלייה בשל דת שנפלה בפיטוריה. בפסק הדין חוייבה הנתבעת (המבקשת) לשלם למשיבה פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – 75,000 ש"ח; פיצוי עבור פגמים בהליך השימוע – 4,000 ש"ח; והפרשי הודעה מוקדמת – 560 ש"ח.

2.בפסק הדין פורטו הנימוקים אשר הביאו אותנו לקבל את טענות התובעת, כי הנתבעת הפלתה אותה על רקע דתה; כי בהליך פיטוריה נפלו פגמים המזכים אותה בפיצוי; וכי הוכחה זכאותה לקבלת הפרשים בגין הודעה מוקדמת.

3.הנתבעת הגישה בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד לאחר הכרעה בערעור אותו בכוונתה להגיד (ואשר הוגש בד בבד עם הגעת התגובה לבקשת עיכוב הביצוע).

התובעת התנגדה לבקשה.

4.הנתבעת טענה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין כיוון שסיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים ומאזן הנוחות נוטה במפורש לטובתה.

ביחס לסיכויי הערעור – הנתבעת טענה כי "מדובר בפסק דין שהינו תקדימי ובסכומים גבוהים מאוד".

ביחס למאזן הנוחות – הנתבעת טענה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם פסק הדין לא יעוכב. לטענתה, התובעת משתכרת שכר מינימום, בממוצע 3,500 ש"ח לחודש ואילו בן זוגה עובד בעבודות שמירה. בשים לב לשכרה הנמוך ולגובה הסכומים שנפסקו לטובתה בפסק הדין בענייננו, העולים כדי 100,000 ש"ח, הנתבעת טענה כי ככל שיתקבל הערעור, תתקשה התובעת לעמוד בתשלום פסק הדין ולהשיב את הסכומים שישולמו לה.

5.התובעת טענה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, מדובר בבקשה סתמית, שאינה מפורטת דיה ולמעשה לא ניתן נימוק ממשי מדוע יש לעכב את ביצוע פסק הדין. עוד נטען כי בהתאם לפסיקה, הכלל הוא כי יש לקיים את פסק הדין, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. עיכוב ביצוע יינתן רק במקרים חריגים, בשל נימוקים מיוחדים, אשר אינם מתקיימים בענייננו. לגופו של עניין נטען כי הנתבעת לא הוכיחה כי ייגרם לה נזק אם יקויים פסק הדין ואף לא הוכיחה כי התובעת לא תוכל להשיב את הסכומים שישולמו לה אם יתקבל הערעור. בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה כי סיכויי הערעור שלה טובים.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, לא מצאתי כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין. זאת בשל הנימוקים שיפורטו להלן.