סע"ש 21751-09-13

זוהי החלטה בבקשת התובע לתקן את כתב התביעה (לאחר שבקשה קודמת שהוגשה נדחתה), ומאידך – בבקשת נתבעים 1-3 למחוק אותם מכתב התביעה המתוקן.

לעניין הבקשה לתיקון כתב תביעה: כידוע, לרוב יטה בית הדין להרשות תיקון כתבי טענות ,על מנת לאפשר הכרעה מלאה במכלול הפלוגתאות שבין הצדדים. וכך נקבע בפסיקה (ר' לעניין זה לעניין דבע נה / 115 - 3  שמעון שלוסמן -"צים" חברת השיט הישראלית בע"מ ): "מתן רשות לתקן כתב טענות נתון תמיד לשיקול דעתו של בית המשפט, או בית הדין לאחר שישקול את נסיבות העניין. כאשר מבקשים לתקן כתב טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול דעתו של בית המשפט.: הראשונה, האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון, והשניה - אם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר". מגמה זו של בתי המשפט ובתי הדין יסודה בשאיפה לחשיפת האמת ולבירור עובדתי מלא ושלם, ככל שניתן, ותוך איזון שלעיתים ניתן לעשות בדרך של פסיקת הוצאות. יחד עם זאת בית הדין זהיר יותר בבקשות לתיקון כתב תביעה, ובודק היטב את כתב התביעה החדש, על מנת שהכתב החדש אכן יעמיד את המחלוקות האמיתיות בפני בית הדין, ולא יהיה צורך בתיקון נוסף. 

בענייננו, מבקש התובע לתקן את כתב התביעה בדרך של צמצום 3 רכיבי תביעה – את רכיב פיצויי הפיטורין שקיבל מביטוח לאומי (עקב פירוק חברת סגול קייטרינג בע"מ), את רכיב השעות הנוספות, ואת הסכומים שנתבעו בגין פנסיה ותגמולים.  

ואכן, וככל שהבקשה הינה לצמצום רכיבי התביעה – ייעתר לכך בית הדין, ללא הוצאות נוספות. יחד עם זאת ומשהבקשה מתייחסת רק לצמצום הרכבים דלעיל - לא יאשר בית הדין הוספת עילות וסעדים.  בנוסף, ולאור פגמים מסויימים שנפלו בכתב התביעה המתוקן (כפי שיפורט בהמשך), ולאור הספק שעולה האם שולמו ההוצאות שנפסקו לתובע בגין התנהלותו בתיק עד כה, כעולה מההחלטה מיום   15/12/15 (כשבית הדין לא קיבל את כתב התביעה המתוקן הקודם שהוגש), יתנה בית הדין את התיקון המבוקש הן בריפוי הפגמים והן בתשלום ההוצאות שנפסקו בעבר - ככל ששטרם שולמו.

הרכיב העיקרי הטעון תיקון והבהרה הינו רכיב השעות הנוספות: אמנם רכיב תביעה זה צומצם באופן משמעותי מסך של 891,035 ₪ בכתב המקורי, לעומת סכום של 135,576 ₪ בכתב המתוקן, אלא שגם הסכום המתוקן אינו ברור ואינו עומד בכללי הפסיקה. החישובים בתיק לתקופה שקדמה לתיקון 24 (פברואר 2009) נערכו באופן סתמי וגורף (ע"פ חישוב כוללני וממוצע של 75 שעות עבודה בשבוע). כידוע, לגבי התקופה שקדמה לפברואר 2009 היה על התובע להגיש תביעה מפורטת ומכומתת (כשביחס לתקופה זו, הנטל הינו על התובע לפרט את שעות עבודתו - ולא בדרך של אומדנא וממוצע . ר' לענין זה דב"ע לב/ 32-3 פרוימוביץ - בר אדון פד"ע ד', 39 שם נאמר:

"התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא, או לפי עקרונות של שכר ראוי. המבקש גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מס' השעות שהועבד לכך, על מנת שביה"ד יוכל לפסוק סכום קצוב". לכן בנקודה זו אין בתיקון כפי שהוגש די, ולפיכך, ככל שהתובע עומד על תביעתו לשעות נוספות לתקופה שקדמה לפברואר 2009, עליו לעשות חישוב מדוייק ונכון לגבי השעות הנוספות הנתבעות לתקופה זו (במגבלות ההתיישנות). בהיעדר כימות ופירוט כנדרש – יועמד סכום התביעה לשעות נוספות רק על מה שנתבע מפברואר 2009 ואילך.

6.כאמור, בבוא בית הדין לבדוק האם לאשר כתב תביעה מתוקן, בודק הוא גם פגמים אחרים (אף אם היו קיימים גם בכתב הראשון), על מנת שלא יהיה צורך בתיקון נוסף. לאור זאת יהא על התובע לכמת ולפרט גם את הרכיבים הבאים:

א. פדיון חופשה - התובע תובע תשלום בגין 102 ימי חופשה שנתית, אולם אין הסבר בתביעה כיצד הגיע לחישוב של 102 ימים בגין 3 השנים האחרונות + השנה השוטפת האחרונה (כולל בשאלה האם לא יצא לחופשה מרוכזת בימי חול המועד סוכות ופסח).

ב.פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – התובע תובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד אף שלטענתו התחיל לעבוד בשנת 1998 -בטרם כניסת החוק לתוקפו. נקודה זו טעונה הבהרה מכוח מה זכאי לפיצוי בגין חוק שנכנס לאחר תחילת עבודת התובע (ע"פ גרסתו שלו).

ג.התובע תובע פיצוי בגין הלנות שכר קבועות שהיו במהלך שנות עבודתו. כידוע, הלנת שכר מתיישנת התיישנות מהותית, והתביעה הוגשה כשנתיים לאחר סיום העבודה. לעניין ההלנות המתמשכות – לא ניתן לטעון טענות אלו בעלמא, וככל שהתובע עומד על רכיב זה עליו לפרט באופן מדוייק מה היו התאריכים בהם קיבל את משכורותיו (בצירוף אסמכתאות). ככל שלא יעשה כן – ממילא אין מקום לדון בשאלת הלנת שכר מתמשכת.

ד.ונקודה נוספת - התובע כתב בכתב התביעה המתוקן את רכיב עוגמת הנפש, תוך שהוא מבקש כי בית הדין יקבע את שיעור הפיצוי המגיע לו. בנקודה זו אין בית הדין אמור לעשות את עבודתו של התובע, ואין הוא קובע שיעור פיצוי כשהתובע מצידו לא כימת רכיב זה ולא שילם בעדו אגרה. משהדבר לא נעשה – רכיב זה נמחק מהתביעה.

7.ונקודה נוספת: מכתב התביעה המתוקן עולות גם שאלות לגבי רכיבים המתייחסים לנתבעים 1-3 (שבית הדין אישר, כאמור). בנקודות אלו - ישאיר בית הדין את הפירוט לשלב ההוכחות – דהיינו – על התובע יהיה לפרט בתצהיריו את העובדות להן הוא טוען ולתמוך אותם במסמכים ובראיות נוסות. עניין זה נוגע לשתי נקודות אלו:

א.בעניין הפיצוי בגין אי עריכת תלושים (בסך של 130,000 ₪) - בכתב התביעה המקורי טען התובע כי כלל לא הונפקו תלושים, ואילו עתה (לאחר שהומצאו התלושים בכתב ההגנה, מחברת סגול), הועלתה הטענה כי "קיים חשש כבד כי התלושים מפוברקים או מזוייפים". ברור שאין די בטענה סתמית זו כדי ללמד על כך שהתלושים מזוייפים, מבלי שיש הסבר מה בתלושים "מפוברק". (למען הסר ספק יובהר כי ציון תאריך הנפקתם של התלושים במועד בו הוצאו לצורך ההליך המשפטי, לא מלמד על תאריך הוצאתם במקור). בכל מקרה – נקודה זו תובהר במלואה במסגרת התצהירים.