סע"ש 21493-05-14

1.התובעת ילידת 1981 הועסקה אצל הנתבעת בעלת מספרה בעיר שדרות, פחות משלושה חודשים, מ-17.7.13 ועד 11.10.13. התובעת עותרת לפיצוי בסך של למעלה מ-90,000 ₪ בגין זכויות סוציאליות שלטענתה לא קיבלה בתקופת עבודתה וכן פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה משלטענתה פוטרה בשל הריונה. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך של 100,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע בטענה שהתובעת הכפישה וביזתה את שמה.

2.התובעת טוענת שהנתבעת פנתה אליה ביום 16.17.13 וביקשה ממנה לעבוד אצלה, תנאי העבודה סוכמו ביניהן בעל פה לפיהם התובעת תקבל 5,000 ₪ נטו לחודש עבור 8 שעות עבודה בין השעות 10:00-18:00 בימים א'-ה' ועבודה בימי שישי לסירוגין במשך 5 שעות. התובעת טענה שעבדה מעבר לשעות שסוכמו וקיבלה שכר של 4,400 ₪ נטו בלבד עבור כל חודש. לטענתה בתחילת עבודתה הודיעה לנתבעת כי היא נמצאת בהליכי הפריה חוץ גופית שאותם התחילה ביום 7.7.13. לטענתה ביום 5.8.13 ביצעה טיפול במחלקה להפריה חוץ גופית וביום 12.8.13 התברר לה שהיא בהיריון ובאותו מועד היא יידעה את הנתבעת. התובעת טוענת שמאותו מועד שהודיעה אודות הריונה הנתבעת החלה לפעול לפיטוריה וביום 11.10.13 הודיעה לה על פיטוריה.

3.התובעת טוענת שהיא זכאית לפיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודתה, פיצוי על הפרשי השכר שקיבלה לעומת השכר שסוכם עמה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

4.הנתבעת טענה שהיא ביקשה להעסיק את התובעת לתקופת ניסיון של שלושה חודשים ואם תהיה מרוצה ממנה תאפשר לה להמשיך לעבוד. לטענתה סוכם בעל פה שהשכר ההתחלתי יעמוד על סך של 4,400 ₪ ולאחר שתעבור תקופת ניסיון ייחתם הסכם העסקה בו ייקבע שכר התובעת. הנתבעת טענה שלאחר כחודש עבודה, התובעת החלה לשנות את התנהגותה לרעה, איחרה לעבודה ודיברה בגסות ללקוחות המספרה, כשהיא מכפישה את שמה של הנתבעת בפני הלקוחות. הנתבעת טענה שבאחד הימים שחזרה התובעת מטיפולי הסרטן (כפי שסיפרה לה התובעת בתחילת עבודתה) בישרה התובעת שהיא בהיריון, הנתבעת שמחה בשמחתה. אולם התובעת המשיכה בהתנהגותה ביחס למספרה וללקוחות. הנתבעת פנתה לנציגת ההסתדרות כדי לברר את זכויותיה של התובעת וזו הבהירה לה שאין מניעה לפטר התובעת לאור התנהגותה. לאחר מכן, קראה לתובעת לשיחה שהבהירה לה שאינה מתאימה למספרה ולטענתה התובעת עזבה בהפגנתיות את המספרה והמשיכה להכפישה בפני לקוחות.

5.בדיון המקדמי הראשון ביום 5.10.14 שהתקיים בפני הנשיאה סלע, הודיעה ב"כ התובעת שיש בידי התובעת הקלטות של כל שיחות הטלפון שהתובעת ניהלה הנתבעת ומהשיחות עולות הטענות שפורטו בכתב התביעה. בדיון המקדמי הנוסף ביום 3.6.15 שהתקיים בפני השופט כהן אמרה התובעת כי יש בידיה הקלטה של השיחה שבה התובעת פיטרה אותה. עם זאת, לא הוצגו התמלילים ולא הוצגו ההקלטות במסגרת הראיות.

6.בדיון ההוכחות העידה התובעת שעבדה מ-17.7.13 עד 11.10.13, כל יום מ- 10:00-20:00, התובעת אישרה שהיו ימים שביקשה לאחר ואישרה שהיו ימים שהיתה בחופשה, לטענתה אמרה לנתבעת שהיא עוברת טיפולי פוריות כבר ביום 16.7.13 וסיפרה לנתבעת ביום 12.8.13 שהיא בהיריון. התובעת אישרה שב-12.8.13 קיבלה את שכר העבודה של חודש יולי וב-13.8.13 בעקבות פניה שלה הושלם החוסר בשכר וקיבלה עבור ימי עבודה בחודש יולי 2,400 ₪. התובעת אישרה שב-10.9.13 קיבלה את משכורת חודש אוגוסט בסך של 4,400 ₪ וב-10.10.13 קיבלה את משכורת ספטמבר בסך של 4,400 ₪. לטענתה, הנתבעת פיטרה אותה ב-11.10.13, ביום ו' בשעות הצהריים כשאמרה לה "אני לא רוצה שתעבדי איתי יותר" ואפשרה לה לעבוד עוד שבועיים, אולם במוצאי שבת הנתבעת לא ענתה לשיחת הטלפון של התובעת.

7.הנתבעת העידה ואישרה שהציעה לתובעת לבוא לעבוד אצלה לאחר שהתובעת פנתה אליה חצי שנה קודם וביקשה עבודה, ולאחר שאמרה שיש לה ניסיון עבודה במספרות. הנתבעת אישרה שלא נתנה הודעה בכתב על תנאי העבודה אלא סיכמה עם התובעת על שלושה חודשי ניסיון בשכר של 4,400 ₪ נטו. לטענתה לאחר ארבעה או חמישה ימי עבודה הודיעה התובעת שהיא חולה בסרטן צוואר הרחם ולאחר חודש וחצי של עבודה התובעת שינתה את התנהגותה כאשר הנתבעת שילמה לה את שכרה באמצעות המחאה ולא העברה בנקאית. הנתבעת טענה שהתובעת דיברה בצורה לא יפה כלפי לקוחות ולשאלה מדוע לא פיטרה אותה מיד כשהתבטאה בצורה לא יפה, השיבה שהיא נתנה לתובעת עוד הזדמנות לשנות את התנהגותה. הנתבעת סיפרה שזימנה את התובעת לשיחה ביום 11.10.13 בה הודיעה לה על פיטוריה וכי היא זכאית לשלושה ימי הודעה מוקדמת. הנתבעת הצהירה שבאותה שיחה היא הודיעה לה שהיא לא מתאימה לעבודה בגלל התנהגותה (עמ' 22, ש' 25, לפרוטוקול מיום 20.12.15) הנתבעת טענה שהתובעת היתה אמורה להמשיך לעבוד עוד שלושה ימים אך היא לא הגיעה.

8.מטעם הנתבעת הצהירה גב' מיטל דהן שעובדת אצל הנתבעת מעל 5 שנים, העדה העידה שהתובעת התלוננה בפניה שאין לה חשק לעבוד ושנמאס לה מהמקום וכן העידה שאחת הלקוחות גם שמעה את זה. כמו כן העיד מר יהודה נחשונוב, שעבד שש שנים כספר אצל הנתבעת. הוא הצהיר שהתובעת סיפרה לו שהיא לא רוצה לעבוד אצל הנתבעת והיא רוצה לחפש עבודה אחרת, הוא הצהיר ששמע שהתובעת סיפרה ללקוחות שהנתבעת קמצנית ולא משלמת. כמו כן, העידה גב' ליאורה פימה, לקוחה של הנתבעת שהעידה שהתובעת טיפלה בה בצורה לא ראויה והיא לא היתה מרוצה מטיפולה וכן העידה גב' פירה גולשמיט שהעידה ששמעה את התובעת שהיא אומרת שהנתבעת שקרנית וקמצנית.

9.הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה לעובד ולאור סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון לקבלה לעבודה) התשס"ב – 2002, הנטל עובר אל המעסיק בעניינים השנויים במחלוקת ועל כן הנטל לגבי שכר העבודה ושעות העבודה עובר אל הנתבעת. התובעת טענה שהשכר שסוכם איתה עמד על 5,000 ₪ נטו. מהשכר הראשון שקיבלה עבור 13 הימים בחודש יולי סך של 2,400 ₪ נטו ניתן להסיק ששכרה המלא עולה על 4,400 ₪, לכן משלא ניתנה הודעה בכתב אני מקבל את טענת התובעת שהשכר שנקבע עמד על 5,000 ₪ נטו לחודש עבודה מלא, על פי השעות של בין 10:00 ל- 18:00 ועבודה בימי שישי לסירוגין. משלא הוצגו דו"חות הנוכחות אני מקבל את טענת התובעת לגבי מתכונת העבודה שעבדה, כלומר שעתיים נוספות ביום ועבודה בכל ימי השישי, לכן התובעת זכאית להפרשי שכר בסך של 1,200 ₪ בגין חודשי עבודה ספטמבר ואוקטובר 2013 בהם קיבלה רק 4,400 ₪ וכן פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 3,655 ₪ (5,000 / 170 = 29.4 X 125% = 36.75) כך ש-36.75 X 50 ימי עבודה בחודשים ספטמבר ואוקטובר. אינני מקבל את טענת התובעת לגבי העבודה בשעות נוספות בחודש יולי מאחר שאישרה ששכר חודש אוגוסט שולם לה לאחר שהעירה לנתבעת על החוסר בשכר ששולם יום קודם לכן.