סע"ש 21437-01-15 אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ' מרקוביץ

1.לפנינו בקשה שהגישה הנתבעת, אוניברסיטת בן-גורין בנגב (להלן – המבקשת) לסילוק התביעה על הסך מחמת התיישנות, שיהוי, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט (להלן – הבקשה).

2.התובע, יצחק מרקוביץ (להלן – המשיב) מתנגד לבקשה.

3.טענות המבקשת בתמצית – 

א.התיישנות - המשיב עותר, בכתב התביעה, לביטול או שינוי בדיעבד של הסכמתו לכלול את פיצויי הפיטורים בשכרו, בטענה בדבר הפחתת שכר בחוזי העבודה שנחתמו עמו החל מיום 1.9.01. ככל והצעת חוזה עבודה חדש בתנאים פחותים מקימה למשיב עילת תביעה, הרי שמדובר בעילת תביעה שנולדה בספטמבר 2001 ולפיכך היא התיישנה בספטמבר 2008, כשש וחצי שנים טרם הגשת התביעה.

ב.שיהוי – ככל וייקבע כי הכללת פיצויי הפיטורים בשכר יוצרת עילה המתחדשת בכל חוזה חדש ולאור העובדה שהתקופה הרלוונטית הסתיימה באוקטובר 2008, אזי התביעה הוגשה בשיהוי מהותי ביותר.

ג.גם בהתייחס לתביעה בעניין היעדר שימוע קיים שיהוי משמעותי משהתביעה מוגשת בחלוף שנה וחצי לאחר מועד סיום ההעסקה, כאשר לולא היה המשיב משתהה בתביעתו בעניין השימוע, יכולה הייתה המבקשת לרפא את הפגם ולערוך שימוע בעניינו.

ד.חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט – התובע הינו יועץ מס מוסמך ולפיכך הוא ידע, לאורך כל תקופת ההעסקה, כי סכום פיצויי הפיטורים כלולים בשכרו אולם הוא בחר, בחוסר תום לב, להעלות טענות בעניין זה רק בתום תקופת העבודה. כמו כן, בכל פניות המשיב למבקשת לאחר סיום העסקתו, הוא מעולם לא הזכיר את טענתו בדבר היעדר שימוע ופיטורים שלא כדין.

4.טענות המשיב בתמצית – 

א.בניגוד לנטען בבקשה כי מדובר בתביעה לביטול או שינוי של הסכם העבודה שנכרת בין המבקשת למשיב בשנת 2001, טענת המשיב בכתב התביעה היא כי בתקופת עבודתו אצל המבקשת החל מיום 1.9.01 עד ליום 30.9.08, סכום פיצויי הפיטורים כלל לא נכלל בשכרו. משכך, טענת המבקשת הינה טענת הגנה אשר צריכה להתברר לגופו של עניין במסגרת הדיון בתיק ולאחר שמיעת ראיות ובירור העובדות, ולא במסגרת טענת סף.

ב.טענת המבקשת בדבר התיישנות התביעה – טעות ביסודה, משהיא מתבססת על עילה שעניינה שינוי בתנאי העסקה, בעוד שעילת התביעה האמיתית כפי שנתבעה על ידי המשיב הינה תשלום פיצויי פיטורים, עילה שנולדה במועד סיום תקופת ההעסקה, קרי ביום 31.7.13. לחילופין, ככל ותתקבל הטענה כי עניינה של עילת התביעה היא בהצעת חוזה העסקה בתנאים פחותים, הרי שמדובר בעילת תביעה שהתגבשה רק במועד סיום יחסי העבודה, אף בשל העובדה שהמשיב כלל לא היה מודע על ההפחתה בשכרו.

ג.אין לקבל אף את טענת השיהוי שמעלה המבקשת, המבוססת על טענה שנויה במחלוקת בדבר עילת התביעה (הפחתת שכר או אי תשלום פיצויי פיטורים). בנוסף, תנאי לטענת שיהוי מקום בו נטען כי תובע ויתר על תביעתו, היא כי התובע ידע על הוויתור, ולא כך במקרה מושא ההחלטה.

ד.טענת המבקשת לחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט נסמכת על ההנחה שפיצויי הפיטורים נכללו בשכר המשיב, אלא שתביעתו של המשיב מוגשת אך ורק בשל העובדה שפיצויי הפיטורים לא נכללו בשכרו בפועל. כמו כן, המבקשת היא זו אשר פעלה בחוסר תום לב כאשר ביקשה מהמשיב, הלכה למעשה, לוותר על זכותו לפיצויי פיטורים, או לכל הפחות המשיב לא הבין מהמבקשת כי זו החליטה להפחית בשכרו.

ה.יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שהמבקשת לא הראתה כי קיימה את הוראות סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 בדבר קבלת אישור הממונה על הכללת פיצויי הפיטורים בשכר העובד.