סע"ש 21424-06-15

לפנינו בקשת התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה ובקשת הנתבעים להצהיר כי כתב התביעה לא הומצא להם כדין.

הרקע העובדתי לבקשה

התובע הינו תושב ישראל. ביום 10.6.15 הגיש התובע את התביעה בתיק זה נגד הנתבעים. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 1 היא חברה הרשומה לפי דיני הרשות הפלסטינית ומקום מושבה ברמאללה, כי הנתבעים 2-3 הינם בעלי המניות של הנתבעת 1 והם תושבי ירדן ואילו הנתבע 4 הינו בנו של הנתבע 2 ובעל אזרחות אמריקאית.

בכתב התביעה עתר התובע לשכר עבודה ולזכויות נוספות הנובעות מעבודתו ומהפסקת עבודתו אצל הנתבעים בתקופה שבין 1.6.13 עד 29.1.15. סך הכל ביקש התובע לפסוק לו 532,142 ₪.

בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנתבע 4 והבקשה נדחתה בהחלטה מיום 10.6.15.

ביום 21.7.15 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. לבקשה צורף אישור מסירה בחתימת הנתבע 4. המסירה בוצעה באזור התעשיה ביתוניא ברמאללה. על פי תצהירו של מבצע המסירה שצורף לבקשה, נמסרו לנתבע 4 ארבע מעטפות, אחת לכל נתבע. לטענת המוסר, הנתבע 4 הסכים לקבל את המעטפות אך ניאות לחתום על אישורי המסירה רק לאחר שהתייעץ עם עו"ד בטלפון. לטענת המוסר, הוא שמע את עצת עורך הדין של הנתבע 4 לפיה קיים הסדר משפטי לפיו המצאה אפשרית רק באמצעות מפקדת התיאום והקישור ורק אגב המצאת תרגום של כתב התביעה לערבית, ולמרות זאת ייעץ לנתבע 4 לקבל את כתב התביעה ולחתום על אישור המסירה.

ביום 2.9.15 הגישו הנתבעים בקשה זו להצהיר כי לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה.

בבקשתם טוענים הנתבעים כי כתב התביעה הומצא להם שלא בהתאם להוראות צו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה מ משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט-1999 (להלן: "הצו"), בכך שכתב התביעה נמסר אישית בעיר רמאללה, שלא באמצעות "הממונה" כהגדרתו בהצו, וללא תרגום לערבית מאושר בידי עורך דין ישראלי. כן נטען כי לא נתקבל היתר להמצאת הצו אל מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובנסיבות אלה, לא קנה בית הדין סמכות בינלאומית לדון בתביעה נגד הנתבעים, שהינם תושבי חוץ.