סע"ש 21422-10-15, אס.אם.אס לוגיסטיקה בע"מ נ' יונתן באואר

לפניי בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה בסך של 21,710 ₪, וזאת לנוכח "שינוי נסיבות קיצוני", כלשון הנתבעת, עת התחוור לה כי התובע ירד מן הארץ ועבר להתגורר בברלין, גרמניה.

כמו כן טוענת הנתבעת, כי מצבו הכלכלי הקשה של התובע, שבגינו אף הגיש התובע בקשה לפטור מתשלום אגרה בהליך זה, יקשה על הנתבעת בגביית הוצאותיה מן התובע ככל שתידחה התביעה שהגיש נגדה, ובפרט לנוכח מגוריו בחו"ל.

התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי מעולם לא הסתיר את מעברו להתגורר בגרמניה, ואף בבקשה (המוסכמת) שהגיש לפטור מהתייצבות למועד הדיון שהתקיים ביום 28.6.2016 צוין במפורש כי "המבקש מתגורר בברלין שבגרמניה ונולד לו בן לפני ימים מספר" (בקשה מיום 3.5.2016).

לגופו של עניין טוען התובע, כי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, ואשר כל מטרתה לחסום את גישתו של התובע לבית הדין. לטענתו, מדובר בתביעה של עובד כנגד מעסיקתו לשעבר, לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת העבודה (שאינה מוכחשת), ומסיומה, וככזו – מן הראוי לברר את התביעה לגופה ולא למנוע מן התובע את יומו בבית הדין. כמו כן, ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 13.9.2016, הגיש התובע תצהיר מאומת כדין על ידי הנציגה הדיפלומטית בברלין (קונסול ליאורה גבעון, שגרירות ישראל בגרמניה), שלפיו עבר להתגורר בגרמניה באמצע חודש 3/2016, והוא מתגורר בכתובת מגורים ספציפית המצוינת בתצהירו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובכל יתר המסמכים המצויים בתיק בית הדין, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, מן הטעמים הבאים:

• זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתם של בתי הדין לעבודה, הרואים בה זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום 6.7.2003, להלן: הלכת פתחי אבו נאסר). כמו כן נפסק, כי בבוא בית הדין לחייב תובע בהפקדת ערובה עליו להביא בחשבון גם את "המיוחד שבמשפט העבודה" (דב"ע נה/218 – 3 עלי איוב אל-הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, 394). יחד עם זאת, ככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.

• לפני שבועות ספורים נקבע בתקנות בית הדין לעבודה הסדר ספציפי שעניינו ערובה לתשלום הוצאות (תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, נכנסה לתוקפה ביום 2.9.2016, להלן: תקנות בית הדין לעבודה, והתיקון לתקנות, בהתאמה), אך משהבקשה הוגשה טרם כניסתו של התיקון לתוקף, יש להכריעה בה על פי המצב המשפטי שטרם התיקון, ודהיינו – בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שאומצה במקרים המתאימים על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969.

• בהלכת פתחי אבו נאסר נקבע כי ככלל, אין לחייב עובד-תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, ורק במקרים חריגים שבהם יוכיח הנתבע, כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות את הוצאותיו – רק אז ניתן יהיה להורות על הפקדת הערובה.

• בענייננו, כאמור, הנתבעת מבססת את הבקשה על מצבו הכלכלי הקשה של התובע, כפי שהשתקף גם בבקשה לפטור מאגרה ובנספחים שצורפו לה, וכן על מעברו של התובע להתגורר בחו"ל, בטענה כי נסיבות אלה יקשו עליה להיפרע את הוצאותיה מן התובע, ככל שתידחה התביעה.