סע"ש 21190-09-14, צ"ו 25222-04-14

לפני בית הדין בקשת התובע להורות כי שתי הקלטות אשר ביצע התובע וגילה על דבר קיומם במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעמו (להלן: "ההקלטות"), יימסרו לעיון הנתבעת רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה; ותגובת הנתבעת המתנגדת לה.

לאחר שעיינתי בבקשת התובע ותגובת הנתבעת ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש מקום להעתר לבקשה. שכן התביעה דנן עוסקת בסוגיה רגישה שבמסגרתה נשקלת גם מהימנות הצדדים באשר לשאלה בדבר שיקולים עניינים או שיקולים זרים הקשורים לסיום עבודת התובע - וזו השאלה המהותית שבמחלוקת בהליך זה.

על כן ומשיש בהפיכת סדרי הראיות בכדי לבחון ולשפוך אור בשאלת המהימנות וגרסת הנתבעת, ולו במעט, ובכך לתרום לחקר האמת שהוא נר לרגלי בית הדין, מצאנו כי יש מקום לאפשר את הגשת ההקלטות לאחר הגשת תצהירי הנתבעת.

ממילא לנתבעת לא אמורה להיות כל הפתעה בחשיפת ההקלטות בשלב כזה או אחר, שכן תוכן השיחות המוקלטות הם בידיעתה, ולא תהא בכך כל פגיעה אחרת.

חיזוק לכך שיש מקום לאפשר ולקבל את בקשת התובע ניתן למצוא, על אותו הגיון, גם בסיפא לתקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו מעניקה שיקול הדעת לבית המשפט ובכלל זה לבית הדין להבאת ראיות הזמה על ידי התובע ולפיה "...בית הדין רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות" וזאת לאחר סיום הבאת הראיות על ידי הצדדים (ר' גם תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991). על אותו המשקל, בית הדין מוצא לנכון לאפשר לתובע במקרה דנן להביא את ההקלטות לאחר הגשת תצהירי הנתבעת.

נוכח כל האמור ובהתחשב במכלול השיקולים, אנו קובעים כי ההקלטות יוגשו כמבוקש לאחר הגשת תצהירי הנתבעת בהליך.