סע"ש 21136-09-14

1.התביעה בתיק הנדון עניינה בעובד זר מתאילנד אשר הועסק לטענתו על ידי הנתבעת החל מחודש יולי 2003 ועד לחודש אוקטובר 2008. בתביעתו תובע העובד זכויות סוציאליות בסך 91,238 ₪.

2.התביעה הוגשה ביום 8.9.14. ביום 23.10.14 הגישה הנתבעת בקשה לדחייה על הסף בטענה כי יפוי הכוח שהוגש בתיק אינו תקף שכן לא נחתם כדין. בהסכמת הצדדים, ניתנה ביום 27.10.14 החלטה כי הדיון בבקשה יושהה עד לאחר מתן החלטה על ידי כב' השופטת אורית יעקבס בתיק 41588-06-13 (להלן: תיק רובינשטיין). לאחר מכן, ביקשו הצדדים כי הדיון בבקשה יידחה עד לאחר הכרעת בית הדין הארצי בבקשת רשות הערעור שהוגש על החלטת כב' השופטת יעקבס (בר"ע 6670-06-13).

3.ביום 20.4.15 ניתנה החלטת בית הדין הארצי, אשר דחתה את בקשת רשות הערעור בתיק רובינשטיין, וביום 28.4.15 ביקש התובע בתיק שלפני שהות של 90 ימים לצורך הגשת יפוי כוח העונה לדרישות הוראת סעיף 30(1) לפקודת הראיות ובהתאם להחלטות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי בתיק רובינשטיין.

4.ביום 4.5.15 הגישה הנתבעת את תגובתה, במסגרתה ביקשה למחוק את התביעה, שכן לטענתה עולה מקביעת בית הדין הארצי בתיק רובינשטיין כי לא ניתן לייצג בבתי הדין לעבודה מכוח יפוי כוח שלא אושר כראוי, וכי מאחר וייפוי הכוח אשר הגיש התובע אינו עומד בדרישות הדין, הרי התביעה בטלה מעיקרה והינה מסמך חסר נפקות משפטית. עוד טוענת הנתבעת כי לאור החלטת בית הדין הארצי, ייפוי הכוח צריך להיות מוצג בתחילת ההליך ולא בשום שלב אחר.

5.ביום 14.5.14 הגיש התובע את תשובתו, לפיה אין מקום בשלב זה להורות על מחיקת התביעה אלא לאפשר לתובע לעמוד בדרישות הדין לעניין הגשת יפוי הכוח.

6.לאחר שעיינתי בהחלטות שניתנו בפרשת רובינשטיין ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את בקשת הנתבעת למחיקת התביעה וכי יש לאפשר לתובע את פרק הזמן לצורך הגשת יפוי הכוח. להלן נימוקי:

7.כב' השופטת יעקבס הורתה לתובע בתיק רובינשטיין להגיש יפוי כוח העונה לדרישות סעיף 30(1) לפקודת הראיות. לא נקבע בהחלטה זו כי העדר יפוי כוח העונה לדרישות סעיף זה מחייב את מחיקת התביעה, אלא רק כי אם התובע לא יגיש יפוי כוח במסגרת לוח הזמנים שנקבע על ידי בית הדין, התביעה תידחה. משמע, בית הדין האזורי נתן לעובד שהות לפעול בהתאם לדרישות סעיף 30(1) לפקודת הראיות, שהות אשר גם התובע בתיק הנוכחי מבקש.

8.בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי נדחתה על ידי בית הדין הארצי, כך שנותרה על כנה הקביעה כי על התובע בתיק רובינשטיין לפעול בהתאם להוראת סעיף 30(1) לפקודת הראיות במסגרת לוח הזמנים שנקבע. פרשנותה של הנתבעת בתיק שלפנינו, כי לכאורה התביעה הינה בטלה מעיקרה, אינה מתבקשת מקביעתו של בית הדין הארצי. לדבריה של כב' השופטת לאה גליקסמן, "זכותו של המעסיק לפני שהוא נדרש להתגונן בפני תביעה לדעת בוודאות כי העובד התובע חתם על ייפוי כוח לבא כוחו ועומד מאחורי תביעתו. לכן, אין לקבל את טענת המבקש כי ניתן לבדוק את האותנטיות של ייפוי הכוח ואמיתותו בשלב ההוכחות. אין מקום לדרוש מהמעסיק לשאת בהוצאות הכרוכות בהגנה בפני תביעה, אשר בדיעבד בשלב ההוכחות יתברר שהוגשה ללא שניתן ייפוי כוח כדין להגשתה".

משמע, כל עוד לא מוצג בפני המעסיק יפוי כוח חתום כדין, אין לדרוש ממנו להגיש את הגנתו, ואין לדחות את הגשת יפוי הכוח עד לשלב ההוכחות. לפיכך, הפרשנות אשר מציגה הנתבעת אינה תואמת את קביעת בית הדין הארצי לפיה זכותו של מעסיק לראות יפוי כוח חתום כדין הינה לפני שהוא נדרש להתגונן, ולאו דווקא עם הגשת התביעה, ובוודאי שאין בהחלטת בית הדין הארצי קביעה כי התביעה אשר הוגשה בתיק רובינשטיין בטלה מעיקרה ולכן דינה להימחק.