סע"ש 20754-12-14

1.בהמשך להחלטתי מיום 2/7/15, בפני תגובות שני הצדדים לשאלות שהופנו אליהם כאמור באותה החלטה.

2.כעולה מתגובת התובע, בקצירת האומר, הוא הגורם שיביא את דברה של החברה בפני בית הדין, בהיותו הדירקטור היחיד והמנהל היחיד של הנתבעת, כאשר לדבריו, עוד בתגובתו מיום 29/6/15, על אף האמור, קיים "סכסוך" שיש לבררו במסגרת בית הדין, מן הטעם שלא ניתן לשלם לו שכר עבודה, הואיל והנתבעת אינה יכולה לשלם דבר ללא חתימה של הנתבעת הפורמאלית. לטענתו אילו יכול היה לגרום לתשלום שכרו מהנתבעת, מן הסתם לא היה פונה לבית הדין.

מנגד, בתגובתו שבנדון טוען התובע כי בנסיבות אלו אין עוד צד נחוץ לבירור התביעה, מעבר לתובע ולנתבעת, וככל שתדרש הנתבעת להכריע בשאלות בהן אין הוא רשאי לקבל החלטה לבדו, יפעל התובע להביא לקבלת עמדת כל בעלי המניות.

3.מנגד, כעולה מתגובת הנתבעת הפורמלית, היא אכן מתנגדת לכך שישולמו לתובע "הסכומים חסרי הבסיס אותם הוא תובע כמשכורות משער הגבינות", כאשר לשיטתה, חילוקי דעות אלו בינה לבין התובע - בעלי המניות בשער הגבינות - הם חילוקי דעות בין בעלי המניות, ואין לאפשר את "עקיפת" הליך הבוררות, שבין בעלי המניות כפי שטענה מלכתחילה.

4.לאחר עיון בנימוקי הצדדים, זה בכה וזה בכה, אין בידי לקבל את מסקנות מי מהם, ואבאר.

בכל הנוגע לסברת התובע לפיה כביכול אין צד דרוש לתביעה מעבר לתובע ולנתבעת, הרי שמדובר בטענה שכרוכה ושלובה בשאלה האם קיים "סכסוך" בפני בית הדין שיש צורך לבררו, שכן ממה נפשך, אם לשיטת התובע, הנתבעת (באמצעותו כאמור) עומדת להגיש כתב הגנה שבו היא מודה בחובה כלפיו, הרי שלא קיים "סכסוך" שיש מקום לבררו בפני בית הדין. בית הדין איננו "חותמת גומי" להסכמות בין "שניים" שאין ביניהם מחלוקת, לא כל שכן בנסיבות המורכבות שבנדון בהן התובע הוא בעל השליטה, הדירקטור והמנהל היחיד בחברה. מנגד, אם לשיטת התובע ה"סכסוך" נובע מחוסר יכולתו לקבל לידיו את השכר המגיע לו כעובד הנתבעת, הרי שלכאורה קיים סכסוך שהוא בתחום סמכותו של בית דין זה, ועל כן מוסמך בית הדין לצרף לתביעה, כל צד שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע בתובענה, גם אם הוא איננו מעסיקו של העובד, ובענייננו, הנתבעת הפורמאלית, אשר לשיטת שני הצדדים כופרת בזכותו של התובע לקבל את "הסכומים חסרי הבסיס אותם הוא תובע כמשכורות" מהנתבעת.

5.בנסיבות אלו, המדובר ב"סכסוך" שבתחום סמכותו של בית הדין לעבודה, כאשר צד דרוש לבירורו הוא כאמור הנתבעת הפורמאלית.

אשר לסברת, הנתבעת הפורמאלית, לפיה מתגובת התובע נמצאנו למדים כי אכן וכפי שהיא טענה מלכתחילה, המדובר בסכסוך שבין בעלי מניות שמקומו בבוררות, אין לי אלא להפנות לאמור בסעיפים 19-21 להחלטתי מיום 27/5/15, לפיהם בכל הנוגע לעילות התביעה שנותרו על כנן המדובר לכאורה בתביעות שעילתן ביחסי העבודה הנטענים בין התובע לבין הנתבעת, ועל כן מצויות בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין זה, וזאת בין אם המניע העומד מאחורי הגשת התביעה נובע מסכסוך בין בעלי מניות ובין אם לאו.

כל עוד קיימת מחלוקת בין בעלי המניות לגבי הזכויות המגיעות לתובע בגין היותו עובד של הנתבעת, בית הדין הוא בעל הסמכות הייחודית לדון במחלוקת. לא זו אף זו, אלא שגם אם קיימת מחלוקת בין בעלי המניות בשאלה האם התובע היה עובד הנתבעת, אם לאו בית הדין הוא בעל הסמכות הייחודית לדון במחלוקת.

6.סיכומם של דברים.

לאחר עיון בנימוקי הצדדים, אני קובעת כי מונח בפנינו לכאורה סכסוך, בשאלת זכאותו של התובע לסכומים הנקובים הנקובים בכתב התביעה שנותר על כנו, כאשר צד דרוש לבירורו של הסכסוך הוא כאמור הנתבעת הפורמאלית.

יתרה מכך, מששוכנעתי כי קיים לכאורה סכסוך הראוי להתברר בפני בית הדין ומשקבעתי כי צד דרוש לבירור אותו סכסוך הוא הנתבעת הפורמאלית, אינני רואה צורך לעת הזו לצרף צדדים נוספים להליך.