סע"ש 20676-10-15

1.מבוא – מונחת בפנינו בקשת הנתבעים 2 ו-3 בתיק זה (להלן: "המבקשים") לדחייה על הסף של התביעה כנגדם, וכפי שזו הוגשה על ידי התובע, מר מנעם גזאלין, שהינו המשיב בבקשה (להלן: "המשיב").

2.להלן בתמצית טענות הצדדים בבקשה – המבקשים טוענים כי הנתבעת 2 הינו אימו הקשישה של הנתבע 3, ומחזיקה ב-1% מהון המניות המונפק של הנתבעת 1, ואינה נושאת בכל משרה שהיא בעלת השפעה בחברה, וכי מניותיה הוקצו לה על ידי הנתבע 3 כמחווה של בן לאימו. המבקשים טוענים עוד, כי אין כל מקום במקרה שלפנינו בהרמת מסך כלפי הנתבעים 2 ו-3, וכי בכתב התביעה המשיב לא העלה כל טענה כנגד הנתבעים 2 ו-3, לרבות לא כאלה המצדיקות חיוב אישי.

3.בתגובתו טען המשיב, כי המדובר במקרה שבו יש אכן להרים מסך בין החברה לבין בעליה ומנהליה, וכי הנתבעים ביצעו כלפיו מעשי רמייה וזיוף, וזאת כאשר הם זייפו את תלושי השכר שלו, שאף נמסרו לידיו רק לאחר סיום תקופת העבודה. עוד טוען המשיב, כי בחלק מתקופת עבודתו לא דווח עבורו למוסד לביטוח לאומי, ועל כן הוא חוּיב לשלם למוסד לביטוח לאומי סך של 5,478 ₪, וכי במשך כל תקופת עבודתו לא הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה. כל אלה הינם מעשים המצדיקים את הרמת המסך כלפי המבקשים.

4.בתגובתם לתגובת המשיב, שבו המבקשים וחזרו על טענותיהם, והכחישו את טענות המשיב בתגובתו. עוד הם טענו, כי הנתבעת 1 הינה חברה המחזיקה רואה-חשבון ומוציאה דו"חות תקופתיים, שמבוּקרים ונחתמים על ידי רואה החשבון, והיא אף מעסיקה עובדים נוספים.

5.יצוין עוד, כי לבקשה לא צורף תצהיר ו/או מסמכים כלשהם, ונטען כי היא נשענת על נימוקים משפטיים גרידא. המסמך היחיד שצורף לתגובת המבקשים לתגובת המשיב, הינו תדפיס נסח חברה מרשם החברות. משכך, ואף לאור החלטת בית הדין מיום 27.12.2015, עמדות הצדדים הוגשו בכתב, ולא נערך דיון בפני בית הדין.

להלן הכרעת בית הדין בבקשה – 

6.התשתית המשפטית ביחס לסילוק על הסף – לפי תקנה 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות. הפסיקה אף קובעת בהקשר זה, כי ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, וכי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מז/15-3 אפנר – מפעלי הדסה לנוער [לא פורסם], וראו גם ע"ע 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ – אסולין, ניתן ביום 16.9.2013). עוד נקבע, כי גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין.

7.עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בע"ע 408/07 מדינת ישראל – כהן (ניתן ביום 13.2.2008):

"הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור הענין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר: 'בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של ענין' וכבר נפסק, כי 'בית דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' זאת מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה', 'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' ".