סע"ש 20674-02-16

1.ביום 27.9.2016 התקיים דיון קד"מ. במהלך הדיון ביקש המבקש (התובע) שהמשיבה (הנתבעת 3) תפרט מי היו בעלי הדירות בבית המשותף במועדים הרלוונטיים לתובענה, דהיינו משנת 2006 ועד לשנת 2014 (להלן: הבקשה).

2.המשיבה התנגדה לבקשה. נטען כי אין הליך המחייב את המשיבה למסור את שמות בעלי הדירות בבית המשותף. עוד נטען כי אם מדובר בשאלון, מן הראוי שיינתן צו למשלוח שאלון הדדי. המשיבה הוסיפה שפרט להליך של שאלון אין הליך אחר בתקנות הרלוונטי לגילוי הפרטים המבוקשים.

3.המבקש הסביר כי מדובר בהליך של בקשה למתן פרטים נוספים וכן לגילוי מסמכים ספציפיים. נטען כי אין למבקש אפשרות להשיג מידע זה ומכיוון שהמשיבה היא שלוחת כל הדיירים, ולכן יש ליתן לו את המידע המבוקש. עוד נטען כי הוא שוקל לזמן למתן עדות חלק מבעלי הבתים ולכן הוא זקוק לרשימה זו.

4.לאחר ששקלתי את הבקשה והתגובה מצאתי כי דינה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

4.1תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

4.2הבקשה שהמשיבה תפרט מיהם בעלי הדירות בבית המשותף במועדים הרלוונטיים לתובענה היא במהותה בקשה למסירת פרטים נוספים בנוגע לזהות הגורמים העומדים מאחורי המשיבה.

4.3לטעמי, זהותם של בעלי הדירות בבית המשותף רלוונטית כדי לאפשר דיון יעיל בתובענה, בין אם לצורך זימונם למתן עדות ובין אם לצורך הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, ולכן יש לקבל את הבקשה ולהורות למשיבה לפרט במסגרת תצהיר ערוך כדין מיהם בעלי הדירות של הבית המשותף במועדים הרלוונטיים לתובענה.

4.3בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה.

5.הבקשה מתקבלת.