דניאל בן נתן נ' האוניברסיטה העברית בירושלים

פתח דבר 

1. התובע, מר דני בן נתן, הועסק בנתבעת, האוניברסיטה העברית בירושלים (להלן: האוניברסיטה) משך למעלה משני עשורים ועד לפרישתו לגמלאות, בגיל יחסית מוקדם (53). התובע נמנה עם הסגל המנהלי באוניברסיטה ולעת פרישה גם עם הסגל המנהלי הבכיר. בתפקידו האחרון שימש התובע כמשנה לסגן הנשיא וראש האגף לקשרי חוץ. בשנה וחמישה חודשי העסקתו האחרונים באוניברסיטה עוגנו תנאי העסקת התובע בחוזה מיוחד שנחתם בינו לבין האוניברסיטה. בתביעה שבפנינו עותר התובע לצו הצהרתי ולפיו הוא זכאי למענק יובל מכוח ההסכם הקיבוצי לעובדי דירוג המח"ר לשנים 1993-1996 (להלן הסכם המח"ר לשנים 93-96) אשר האוניברסיטה היא צד לו, וכן לסעד כספי בדמות תשלום המענק בעד 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה.

2. ההליכים המקדמיים התנהלו ברובם בפני חברתי, השופטת יפה שטיין. או אז הועבר התיק לטיפולנו. לבקשת הצדדים קוימה ישיבה מקדמית מסכמת לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם שבסופה ביקשו הצדדים שהות לבחון את האפשרות לבוא בדברים ולהגיע לכדי הסכמה אשר תייתר את ההכרעה לגופה. אלא שמאמציהם כשלו. בנסיבות אלה קוימה ישיבה אחת להוכחות לאחר שובו של התובע משהות בחו"ל. התובע העיד לעצמו ואילו לאוניברסיטה העיד מר אריק פלדמן, מנהל מחלקת השכר של האוניברסיטה. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

רקע עובדתי

3. העובדות הצריכות לעניין ואשר מרביתן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן אלה שיפורטו מטה.

4. התובע הוא יליד 1942 (13.3.1942).

5. התובע החל לעבוד באוניברסיטה ביום 15.4.1971 ועבד בה ברצף עד ליום 28.2.1995 .

6. בין תחילת העסקתו של התובע ועד ליום 30.9.1993 הועסק התובע כעובד על פי ההסכמים הקיבוציים של דרוג המח"ר וחל עליו גם הסכם הפנסיה לעובדי האוניברסיטה (נספח ו' לתצהיר התובע), קרי פנסיה תקציבית (להלן: הסכם הפנסיה).

7. ביום 27.10.1993 נחתם בין התובע לאוניברסיטה חוזה מיוחד (להלן: ההסכם האישי) שבמסגרתו סוכם בין הצדדים, כי התובע יחדל להיות מועסק כעובד על פי כתב מינוי קבוע וכי מאותו מועד תנאי העסקתו יהיו אלה שבחוזה האישי:

"5(א) החל ממועד תחולת החוזה  יועסק העובד על פי חוזה זה בלבד ולא על פי כתב המינוי המבוטל בזה. לעובד לא תהיה הזכות לחזור ולקבל כתב מינוי.

(ב) מובהר בזה כי עם ביטול כתב המינוי חדל העובד להיות עובד קבוע באוניברסיטה וכל זכויותיו נקבעות עפ"י חוזה זה בלבד.

(ג) מובהר בזה כי העסקתו של העובד עפ"י הסכם זה הינה ארעית ואיננה מקנה זכות לקביעות באוניברסיטה. מוסכם בזה כי ממועד חתימת הסכם זה יפסיק לחול על העובד הסכם הפנסיה של העובדים הקבועים וכן לא תחול עליו עוד חוקת העבודה של עובדי האוניברסיטה. כמו כן לא יחולו על העובד הסדרים ו/או הסכמים קיבוצים או אחרים החלים על עובדי האוניברסיטה, וכל זכויותיו של העובד יקבעו עפ"י הסכם זה בלבד ...".

8. שכר התובע על פי ההסכם האישי נקבע בסעיף 6 לחוזה והתבסס על שכרו של התובע קודם לחתימת ההסכם האישי אליו נוספו תוספת כספית בגין הפעלת דרגה 14+ (בדירוג המח"ר) בהתאם להסכם המח"ר לשנים 93-96 שעתיד היה להחתם וכן 'פיצוי' בגין אובדן הקביעות. הפרטים הנוגעים לעניין הושלמו במסמך החתום על ידי פרופ' יוסי יהב, סגן נשיא למינהל וכספים, שהעתקיו נשלחו (על פי האמור בו) לנשיא האוניברסיטה לרקטור ולמנכ"ל, ושכותרתו היא "נספח לחוזה המיוחד" (להלן: הנספח לחוזה):

"לסעיף 6 לחוזה

1. הסכום אשר יהווה את המשכורת הכוללת לצורך סעיף זה יח(ו)שב כלהלן:

דרגה 13 מח"ר + תוספת שהיה + תוספת סגל בכיר בשעור 20% + התוספת הכספית בגין הפעלת דרגה 14 + תוספת שהיה, עפ"י ההסכם הקיבוצי של דרוג המח"ר שיחתם לשנים 93-96. המשכורת תכלול גם "גמול השתלמות" ודמי ייצוג.

כן יתוקן במידת הצורך הותק לשכרך עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי הנ"ל.

כמו כן תשולם לך בגין ויתור על קביעות תוספת של 25% מהמשכורת הכוללת, ותמורה השווה ל – 95 שעות נוספות המחושבות לפי 140%, וסך של 100 ₪ דמי אש"ל".