סע"ש 20132-09-16

לפני בית הדין בקשת הנתבעת 2 לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

1. הנתבעת 2 טענה כי התביעה נגדה אינה מבוססת, שכן התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 באופן בלעדי, ובינה לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק, התובע אינו תושב ישראל או מדינה שחלה עליה אמנה ולא תהא לנתבעת 3 אפשרות להיפרע בגין הוצאותיה מהתובע.

2. התובע התנגד לבקשה וטען כי הבקשה קנטרנית, חסרת בסיס עובדתי ומשפטי. התובע הפנה לתקנה 519א לתקנות סדר הדין האזרחי ולפסיקה. לטענתו, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה רק במקרים שהושתו על העובד הזר הוצאות משפט או חיובים אחרים שלא פרע או שעל פניו הוכיח המבקש שיגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה או כשהתובענה מופרכת על פניה. עוד טען התובע כי על מנת להורות על הפקדת ערובה, על המבקשת להראות שיהיה קושי להיפרע בסוף ההליך, והנתבעת לא התייחסה לסוגיה זו ומשכך לא התקיימו התנאים המצדיקים הפקדת ערובה. התובע טען כי סיכויי התביעה טובים שכן הוא עבד בחצרי הנתבעת 2, פוטר על ידי נציג מטעמה והנתבעת 2 הפרה הוראות חוקיות ומנעה ממנו זכויות סוציאליות שהגיעו לו.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה.

4. זכות הגישה לערכאות הוכרה זה מכבר כזכות חוקתית מן המעלה הראשונה ובעלת מעמד נכבד (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים).

5. חיובו של תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע, מהווה חריג לכלל הקובע את זכות הגישה לערכאות, ועוגן בחקיקה במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:

   "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

6. תקנה זו נועדה להגן על נתבע בתביעת סרק - מפני היעדר אפשרות לגבות את חסרון הכיס שייגרם לו עם דחיית התובענה.

7. בפסיקה נקבע כי סעד זה של הפקדת ערובה ימומש במשורה, במקרים נדירים ובנסיבות חריגות בלבד.

8. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בברע"א 6353/12, יובל אברהם נ' טל יגרמן: