סע"ש 20024-02-16

ביום 22.9.2016 התקיים דיון קדם משפט אליו לא התייצב הנתבע 2 אשר הינו אף נציג הנתבעת 1 ומטעמם התייצב בא כוחם בלבד.

ב"כ הנתבעים טען כי בסמוך לדיון נודע לו כי הנתבע 2 חולה ועל כן הוא התייצב מטעמו. התובע טען כי מדובר בשיטת התנהלות ומכל מקום, מאחר ולא ניתן היה לקיים דיון לגופו של עניין עמד על פסיקת הוצאות.

בהחלטתי במעמד הדיון הוריתי לנתבע 2 עצמו להגיב לבקשה לפסיקת הוצאות בכך שיפרט מדוע לא התייצב לדיון וינמק מדוע לא הודיע על כך מבעוד מועד ולא דאג להתייצבות נציג אחר מטעם הנתבעת 1, שכן הדיון נקבע זמן רב מראש.

בתגובתו לבקשת התובע צירף הנתבע 2 אישור מחלה שהוצא לו ביום 28.9.2016 וניתן לימים 20-26.9.2016. עוד פירט כי אישור זה הוצא לו לאור מצבו הרפואי ועל כן היה מרותק למיטתו ונבצר ממנו להתייצב לדיון. כמו כן, ציין כי מתוקף תפקידו, הוא הגורם היחיד המצוי בפרטי התביעה ויכול לקבל החלטות בשם הנתבעת 1. על כן לא היה גורם רלוונטי אחר מטעם הנתבעת 1 שיכול היה להחליפו בדיון.

התובע בתשובתו לתגובה מציין כי תעודת המחלה, כפי שמצוין עליה, אינה תקפה עבור מוסדות משפטיים ועל כן לא רלוונטית. התובע טוען כי מדובר בהתנהלות מתוכננת של הנתבע אותה הוא מכיר מהליכים אחרים הקיימים בין הצדדים, ועל כן דוחה את הסברי הנתבע 2. על כן, מבקש כי בית הדין יפסוק לטובתו 1,500 ₪ הוצאות בגין הטרחה המיותרת שנגרמה לו בהתייצבות לדיון שלא התקיים לגופו. בשולי הדברים יצוין כי בתשובתו נתפס התובע לכלל טעות עת סבר כי קיימת סתירה בין סעיפי התגובה שכן הנתבע 2 הוא מר מוטי אסרף ומי שצוין שאינו בקיא בפרטי התביעה הוא מר יצחק אסרף (סעיף 4 לתגובה).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי היה על התובע להיות מודע לקיומו של הדיון שנקבע זמן רב מראש ולהודיע מבעוד מועד כי נבצר ממנו להתייצב לדיון. אכן, אדם חולה המגיש בקשה לבית הדין בצירוף אישור רפואי מתאים משוחרר מהתייצבות. במקרה הזה ניתן ללמוד מתעודת המחלה כי מר אסרף שהה במיטת חוליו לפחות מיום 20.9.2016 – יומיים לפני הדיון, ועל כן היה עליו להודיע על כך לבא כוחו כדי למנוע טרחה מיותרת מהצד השני ולהימנע מבזבוז זמנו של בית הדין.

מתגובת מר אסרף עולה כי ממילא בהיעדרו לא ניתן היה לקיים דיון לגופו של עניין, ועל כן זמן כל המשתתפים בדיון ירד לטמיון.