סע"ש 20007-05-15

1.התובע עובד זר מתאילנד הגיש תביעה נגד הנתבעים בסך של 120,000 ₪ בגין תקופת עבודתו בחקלאות מיום 15.9.10 ועד לסוף נובמבר 2014 במושב נתיב העשרה. הנתבע 1 הוא מי שחתם עם התובע על הסכם עבודה והנתבעת 2 היא מי שהנפיקה לו את תלושי השכר ולכן תבע את שני הנתבעים במשותף.

2.התובע טוען שביום 29.11.14 שלח אותו נתבע 1 לעבוד במושב תדהר עבור מעסיק אחר בשם איציק באופן זמני, התובע עבד אצלו שלושה חודשים ולאחר שסיים את עבודתו, בנו של הנתבע 1 מר אילן רגולסקי סירב לקבל את התובע חזרה ואמר לו שייקח את חפציו וילך כי אין לו עבודה.

3.התובע העיד עדות מוקדמת בפני הרשמת גרוס ביום 19.5.15 וביום 23.5.16 שמענו את עדותה של גב' פנינה רגולסקי נציגת הנתבעת.

4.על פי כתב התביעה התובע הועסק בשכר נמוך משכר המינימום, לטענתו תלושי השכר והרכיבים המופיעים בהם נרשמו למראית עין בלבד ואינם מייצגים את השכר והרכיבים האמיתיים שקיבל. לטענתו מדובר בתלושים שחושבו לאחור, כלומר הסכום הסופי המופיע בהם הוא הסכום שהתובע אמור היה לקבל בחישוב לפי מספר הימים ומספר השעות על פי שכר של 147 ₪ ליום עבודה של 8 שעות ובסך של 22 ₪ עבור שעה נוספת, כך שלטענת התובע תלושי השכר הם פיקטיביים ובפועל התובע קיבל רק שכר על פי החישוב לעיל. לטענתו יתר רכיבי השכר שמופיעים בתלוש לא שולמו לו והם נרשמו רק כדי להתחמק מתשלומם בפועל. הנתבעים טוענים שהתלושים מקשפים את הרכבים ששולמו לתובע וכן לטענתם התובע הפר באופן קיצוני את חובת האמון כלפיהם, פעל בחוסר תום לב והשב להם נזקים כלכליים לא מבוטלים.

5.על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות. לאור זאת, בפסק הדין נתייחס לזכויות של התובע על פי צו ההרחבה בענף החקלאות.

להלן נדון ברכיבים תתביעה :

6.נסיבות סיום יחסי העבודה:

בעמ' 4 לפרוטוקול, ש' 24-30 תיאר התובע את נסיבות סיום עבודתו:

"אני רציתי לספר משהו. שלחו אותי בשביל לעבוד במקום אחר בתדהר. המעסיק אמר לי שאני צריך לעבוד במקום אחר. שלח אותי לתדהר 3 או 4 חודשים. והמעסיק בתדהר אמר לי שהמעסיק שלי הקודם, הנתבע, רוצה שאני אחזור לעבוד איתו. נסעתי לאמנון, לקחתי את כל הדברים שלי לשם ואמנון נסע עם האוטו שלי לאיפה שאני עמדתי ואמנון הוא עבר כמה פעמים איפה שעמדתי ולא אמר לי לאן אני צריך ללכת. ואחר כך הבן של אמנון קוראים לו אילן, הוא בא אליי והוא אמר לי שאני לא יכול לעבוד כאן יותר. ואילן אמר לי שאני לא עובד אצל אמנון יותר והוא אמר לי תודה רבה ואני לא יכול לעבוד שם יותר."

התובע טען שבנו של נתבע 1 שעובד עם אביו הודיע לתובע כי הוא לא עובד שם יותר. הנתבעים טוענים שהתובע ברח, לטענתם הם הסכימו לקבל לשירותיהם את התובע והיו זקוקים לידיים עובדות והוא זה שהעדיף לעזוב ואף בעדותו כשנשאל מדוע לא הלך לעבוד אצל חקלאי אחר השיב שהוא רצה לחזור לתאילנד (עמ' 6, ש' 18). הנתבעים לא הביאו ראיה לתמוך בגרסה שהתובע ברח, הם בחרו לא להעיד את בנו של הנתבע, אלא העדה מטעמם העידה שלא היתה נוכחת במועד סיום עבודתו של התובע והיא לא יודעת כלל מתי התובע עזב אך היא יודעת שכשהוא חזר מהניוד פגשו אותו בנה או בעלה (הנתבע) (עמ' 18, ש' 20-21). היא אישרה שבנה דיבר עם התובע וכשנשאלה מדוע הבן לא הגיע להעיד השיבה שהיא לא יודעת אם הוא התבקש (עמ' 18, ש' 22-25), אמנם הנתבעים צירפו הודעה על נטישה ששלחה העדה מטעמם מיום 1.4.15 אך השתכנענו מעדותה שהיא לא ידעה פרטים אודות סיום העבודה.