סע"ש 19982-10-15

1.התובע עובד זר מתאילנד, הגיש תביעה נגד הנתבע בסך של למעלה מ-121,000 ₪ בגין תקופת עבודתו בחקלאות אצל הנתבע במושב חלץ, מיום 1.7.10 ועד לפיטוריו ביום 6.10.15. התובע טוען שהוא לא קיבל מהנתבע את מלוא זכויותיו ובכלל זה, פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, דמי חגים, דמי חופשה, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות ומענק שנתי.

2.התובע העיד עדות מוקדמות בפני הרשמת גרוס ביום 4.11.15, וביום 30.6.15 שמענו את הנתבע.

3.על פי כתב התביעה, התובע טען שהועסק בשכר נמוך משכר המינימום. לטענתו, בשנה הראשונה קיבל שכר של 115 ₪ עבור 8 שעות עבודה, ו- 15 ₪ נוספים עבור כל שעה נוספת, ובשנה השניה לעבודתו, השכר עלה ל- 120 ל- 8 שעות עבודה ו- 17 ₪ לכל שעה נוספת. בשנה השלישית והרביעית, 125 ₪ ל-8 שעות עבודה ו- 18 ₪ לכל שעה נוספת, ובשנה החמישית, 153 ₪ עבור 8 שעות עבודה ו-20 ₪ עבור שעה נוספת, ובחודשיים האחרונים לעבודתו, קיבל שכר בסך של 140 ₪ עבור 8 שעות, ו-20 ₪ עבור כל שעה נוספת. כמו כן טוען שהוא לא קיבל פיצויי פיטורים בסך של 23,625 ₪ (4,500 ₪ * 5 שנים ושלושה חודשים). התובע טוען שהוא זכאי לדמי חגים בסך של 10,850 ₪, פדיון חופשה שנתית בסך של 9,600 ₪, ודמי הבראה בגין השנתיים האחרונות בסך של 5,292 ₪. וכן הפרשות פנסיוניות בסך של 17,010 ₪ ומענק שנתי בסך של 11,812 ₪.

4.הנתבע טען שהתובע התפטר ללא הודעה מוקדמת, וכן טען שתמיד שילם לתובע שכר על פי שכר המינימום וכשהועסק מעבר לשעות העבודה הרגילות, קיבל את מלוא שכרו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, וכן קיבל את מלוא ימי החופשה ואת מלוא דמי ההבראה על פי החוק, וכן קיבל מידי חודש מענק שנתי, כן טען שאת הכספים עבור הפנסיה שילם לתובע מידי חודש מאחר שאין קרן אליה ניתן להפקיד את הכספים.

5.על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות. לאור זאת, נתייחס לזכויות להן זכאי התובע, על פי צו ההרחבה בענף.

להלן נדון ברכיבי התביעה:

6.נסיבות סיום העבודה – התובע טען שאשרת העבודה שלו הסתיימה ביום 29.9.15,ביום 4.10.15 הנתבע וגב' אודליה עמה היה בקשר במשך תקופת עבודתו, אמרו לו ולשני עובדים נוספים שעליהם לחזור לתאילנד ביום 8.10.15. לטענתו יום העבודה האחרון שלו היה ב- 6.10.15 וביום 7.10.15 כבר לא עבד כי התארגן לקראת הנסיעה. לדבריו, ביום 7.10.15 מסר לנתבע את דפי שעות העבודה של ספטמבר אוקטובר 2015 שהכין עבורו עובד בשם SONPORN שהחליף אותו כאחראי על רישום שעות העבודהשל העובדים, באותו יום הנתבע שילם לו את השכר האחרון לחודשים ספטמבר ואוקטובר, ובעניין הפיצויים הנתבע אמר לו שאת הכסף כבר נתן ל- COMPANY.

לטענתו, לאחר כשעה, אודליה אמרה למתורגמנית ששוחחה עם התובע בטלפון, שיש מישהו בשדה התעופה שבו כתוב שמות התובע וחבריו, והוא ישלם לו את פיצויי הפיטורים. התובע העיד שהוא חשש שלא יקבל את פיצויי הפיטורים ולכן ביום 8.10.15 יצא עם שני חבריו שהיו אמורים לחזור איתו לתאילנד, להתייעץ עם עורך דין לגבי הזכויות שלו. מנגד, הנתבע טען שהתובע נטש את מקום העבודה ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים בנוגע לסיום יחסי העבודה, הגענו למסקנה שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים. התובע סיים את מלוא תקופת האשרה שלו אצל הנתבע. הנתבע בחר שלא להעיד את גב' אודליה שהיתה בקשר עם התובע, מה שמחזק את גרסתו של התובע בקשר להבטחתה של גב' אודליה שהתובע יקבל את הפיצויים בשדה התעופה. לאור עדותו של התובע, אי העדתה של גב' אודליה ותקופת העסקתו אנו קובעים שהתובע זכאי לפיצוי פיטורים. התובע זכאי לשכר מינימום של חודש עבור כל התקופה שעבד אצל הנתבע ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 23,625 ₪.

7.שעות העבודה ודו"ח הנוכחות – התובע טען בעדותו, שעבד מידי יום 11 שעות. מנגד, הציג הנתבע כרטיסי עבודה שנרשמו ע"י הגב' אודליה, כלתו של הנתבע. על כרטיסי העבודה, התובע לא חתם, והכרטיסים שצירף הנתבע הם רק משנת 2012. מתלושי השכר שצירף הנתבע, עולה שהתובע קיבל שכר מינימום וכן קיבל תגמול בגין שעות נוספות. בעדותו אישר התובע שקיבל את כל אשר הגיע לו מבחינה כספית (עמ' 5 שורות 2-7), וכן אישר שהיו ימים שעבד חצאי ימים. משבתלושי השכר התובע קיבל תמורה עבור שעות נוספות, עליו להוכיח את שעות העבודה שעבד ואין מקום לקבל את הטענה שיש להחיל באופן גורף את התוספת של 60 שעות מידי חודש לפי חוק הגנת השכר. בייחוד כאשר התובע העד שהוא זה שניהל יומן נוכחות עבורו וגם עבור אחרים.