סע"ש 19708-05-15

1.התובעת הועסקה כמנהלת שיווק ומכירות אצל הנתבעת מיום 1.5.08 ועד לפיטוריה בחודש ינואר 2013. בתובענה זו עותרת התובעת לקבל פיצוי בסך של 59,625 ₪ בגין פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש וחוסר תום לב.

2.הנתבעת טענה שהתביעה מופרכת ובלתי מוצדקת, לטענתה התובעת מבקשת להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת, מאחר שהתביעה הוגשה למעלה משנתיים לאחר סיום עבודתה כאשר התובעת לא הלינה כלל על נסיבות סיום עבודתה לאחר שפוטרה.

3.מהראיות עולה שהתובעת זומנה על ידי מנכ"ל הנתבעת שנכנס לתפקידו זמן קצר לפני כן, לפגישה אישית ליום 21.1.13. באותה פגישה מנכ"ל הנתבעת אמר לתובעת שהוא שוקל לסיים את עבודתה מאחר שנדרש מנהל מכירות שיגייס לקוחות חדשים, יסתובב בין לוקחות פוטנציאליים ויקדיש זמן לפיתוח עסקי ולכן נשקלת האפשרות לסיים את עבודתה. התובעת לא ניסתה לשכנע את מנכ"ל הנתבעת כי היא מתאימה או מעוניינת למלא את התפקיד על דרישותיו, באותה פגישה הודיע המנכ"ל שתתקיים פגישה נוספת כעבור יומיים על מנת להודיע לתובעת את ההחלטה.

4.באותו יום כעבור מספר שעות הודיע מנכ"ל הנתבעת לבעלי החברה שהוא החליט לפטר את התובעת. התובעת טענה שכבר בתום השיחה הבינה שהיא מפוטרת וכך העיד גם בעלה שהיא סיפרה לו אודות הפיטורים מספר שעות לאחר אותה פגישה שהוגדרה על ידי הנתבעת כשיחת שימוע. יומיים לאחר מכן, ביום 23.1.13 הודיע מנהל הנתבעת לתובעת על החלטתו לסיים את עבודתה ובמכתב הפיטורים נכתב שהפיטורים ייכנסו לתוקף לאחר תקופת ההודעה המוקדמת ביום 24.2.13. במכתב הפיטורים נכתב בסעיף הראשון: "בהמשך לשימוע שנערך לך ביום 21.1.13 על ידי אייל שאלתיאל הריני להודיעך על סיום העסקתך בחברה" (ההדגשה לא במקור צ"פ). התובעת חתמה שקיבלה את המכתב והוסיפה בכתב יד שהיא מבקשת להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת.

5.בחקירתה אישרה התובעת שמיד לאחר שקיבלה את מכתב הפיטורים פנתה לבעלי הנתבעת מר גולן, איתו עבדה בצורה צמודה לפני כניסתו של המנכ"ל לתפקידו, ואישרה ששוחחה עמו על עניינים כספיים בלבד ובכל מה שקשור לסיום עבודתה לרבות על הארכת תקופת ההודעה המוקדמת אך לא פנתה אליו כדי לנסות לשנות את החלטת הפיטורים (עמ' 6 ש' 5-20 לפרוטוקול מהיום). התובעת אישרה שב-23.1.13 שלחה הודעת מייל בתפוצה רחבה שהיא מודה לכל אחד מהעובדים באופן אישי על תקופת העבודה הנפלאה שהיתה לה בחברה. היא הסבירה שהיא כתבה את המכתב ב-23 בינואר כי לקח לה יומיים לעכל ולהיפרד.

6.הצדדים מסכימים שהתובעת זומנה לפגישה מבלי שהוסבר לה מה מטרת הפגישה ומבלי שהוצגו בפניה,לפני הפגישה, מהן הטענות נגדה כדי שתדע כיצד להתכונן לאותה פגישה. אני רואה בתנהלות זו כפגם בהליך. זכותו של עובד להערך זמן סביר לפני פגישת השימוע כאשר מלוא החומר מוצג בפניו כדי שיוכל להתכונן ולטעון את טענותיו.

7.לאחר שקבעתי שנפל פגם בזימון של התובעת לאותה פגישה יש להכריע מה גובה הפיצוי לו היא זכאית. התובעת טענה שהיא זכאית לפיצוי בשיעור של כ-5 משכורות ופיצוי נוסף בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪. אמנם בתביעה טענה התובעת שנאמר לה בין היתר שסיבת הפיטורים היא בשל היותה אם, אולם היא זנחה טענה זו בסיכומיה. התובעת טענה בתצהירה שהגישה ביום 10.2.16 שהיא לא יודעת מה הסיבה לפיטוריה ואילו בחקירתה היום(עמ' 8 שורה 10 לפרוטוקול) אישרה שכבר במהלך השיחה ביום 21.1.13 ידעה את הסיבות בעטיין ביקשה הנתבעת לסיים את עבודתה, כאמור מנהל הנתבעת העיד ועדותו לא נסתרה שהתובעת לא ניסתה לשכנעו להשאירה בעבודה, התובעת בחרה לדבר עם בעלי הנתבעת אך ורק בנוגע לזכויות הכספיות ולהארכת תקופת ההודעה המוקדמת אך לא ביקשה לבטל את הפיטורים.

8.בסיכומיו טען ב"כ התובעת לפגמים בהליך השימוע, והפנה לפסיקה הדנה בזכות השימוע. על סוגיית השימוע ראו ת"א (ת"א) 1044/08 ארגון סוכני הדואר ואח' נ' רשות הדואר (פסה"ד של השופטת מיכל אגמון מיום 25.1.16) וההפניות שבו למקורות שונים.

המלומד חיים ברנזון, במאמרו "היקף חובת ההשמעה וזכות העיון בהליך שימוע מינהלי הוגן ביחסי עבודה" (ספר אליקה ברק אוסוסקין, ע' 333) מסכם את השלבים של הליך השימוע וכותב:

א. חובת המעסיק לגלות ולהשמיע לעובד מראש מהן הכוונות, העילות והראיות כלפיו.