סע"ש 19423-08-17

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות מקומית.

לאחר ששקלתי את הבקשה מצאתי כי דינה להידחות, כפי שיפורט להלן.

תקנה 3(א(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) קובעת כי מקום השיפוט הרלוונטי לתובענה זו הוא "בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".

כלומר, התקנה מבחינה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה" ובהתאם לאמור בה ניתן להגיש את התביעה בכל אחד משני מקומות אלה.

בעניין שיינברג קבע בית הדין הארצי כי "ככל שאין חפיפה בין 'מקום העבודה' לבין 'מקום ביצוע העבודה', רשאי התובע לבחור את בית הדין אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, 'מקום ביצוע העבודה' הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה".

יצוין כי בעניין נמיקוב קבע בית הדין הארצי ש"את המונח 'מקום העבודה' ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד או במקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק... פרשנות זו אין בה שינוי פסיקה קיימת, היא תואמת את לשון הכתוב על פי פשוטו, והיא מבהירה את ההבדל בין מקום העבודה למקום ביצוע העבודה – שני מונחים הנמצאים בתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין".