סע"ש 19413-12-13.18

1.על בסיס הרשימה שהוגשה מגובשת בזאת רשימת מוסכמות ופלוגתאות, הממצה את מלוא המוסכמות והפלוגתאות, כפי שעולה ממלוא החומר שבתיק: מוסכמות: א.התובע, תושב עזרייה, עבד אצל הנתבעת במעלה אדומים במפעל מתכת. ב.סיום העבודה היה ב- 19/9/13.

ג. שכרו של התובע שולם במזומן.

ד. לתובע הונפקו תלושי משכורת.

ה.התובע חתם ביום 10/10/13 על מסמך בשפה העברית על קבלת מלוא זכויותיו (המסמך צורף כנספח לכתב ההגנה). פלוגתאות: א.מועד תחילת העבודה: האם נכונה טענת התובע כי התחיל לעבוד ב- 1/9/12, או שנכונה טענת הנתבעת כי התובע התחיל לעבוד ב-1/1/13 (בית הדין יפנה את הנתבעת לתלוש השכר מחודש 9/12 שצורף לתיק).

ב.אמיתותם של תלושי השכר: האם נכונה טענת התובע, כי למרות הכתוב בתלושים עבד 22 ימים בחודש, 9 שעות ביום ובשכר של 100 ₪ ליום עבודה, וכי תלושי השכר אינם משקפים את מה שעבד וקיבל בפועל; או שנכונה טענת הנתבעת כי התלושים משקפים את שכרו האמיתי וכי קיבל שכר מינימום בהתאם לימי ושעות עבודתו בפועל. בהתאם לכך האם זכאי להפרשי שכר מינימום, ובאיזה שיעור, וכן לזכויות הסוציאליות שנתבעו על ידו (חופשה, הבראה, חגים ונסיעות).

ג.נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת: האם פוטר או התפטר, בהתאם לכך – האם יהיה זכאי לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת, או שנכונה טענת הנתבעת כי התפטר מיוזמתו. ככל שזכאי - מה גובה הפיצויים וההודעה המוקדמת, לאור פלוגתאות א' ו-ב'. בהמשך לפלוגתא זו – האם יהיה זכאי לפיצוי בגין היעדר שימוע, וככל שכן – באיזה שיעור.

ד.מה היו נסיבות החתימה על מסמך הויתור (כאמור במסוכמה ה' לדעיל), והאם נכונה טענתו כי חתם על המסמך כתנאי לקבלת משכורתו האחרונה וכי אין לו תוקף מחייב, או שנכונה טענת הנתבעת כי התוב חתם, ללא תנאי ולאחר קבלת מלוא זכויותיו. ובהתאם לכך – מה תוקפו של מסמך זה, והאם התובע מנוע מלהעלות טענות כנגד הנתבעת לאור חתימתו על המסמך. 

2.הצדדים יגישו את העדויות של בעלי הדין וכל יתר העדים בתצהירים. כל צד יעביר למשנהו העתק מהתצהירים שיוגשו.

3.תצהירי הצדדים יתייחסו לכל אחת מהפלוגתאות שנקבעו, תצהירי עדות הנתבעת יתייחסו לכל העובדות שהועלו בתצהירי התביעה.

4.הצדדים יצרפו לתצהיריהם את כל המסמכים אשר הם מבקשים שיהיו בפני ביה"ד. בפרט, יצרפו הצדדים את כל הראיות הנוגעות לתביעה לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות, ככל שהיא מהווה חלק מהפלוגתאות בתיק.

5.א.בעל דין שלא מסר פרט בתצהירו, והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, ישקול ביה"ד לראותו כמודה בפרט שמסר לביה"ד בעל הדין שכנגד בעניין הנדון ולעניין זה לא די בהכחשה סתמית.

ב.בעל הדין שלא צרף לתצהיריו מסמך שהיה עליו לצרפו, לא יורשה להביא מסמך

זה בפני ביה"ד בעת הדיון, אף לא בחקירה נגדית של עדי הצד שכנגד, אלא באישור בית הדין על פי שיקול דעתו.