סע"ש 19267-04-14

1.גב' טליה לב (להלן – "התובעת") עבדה אצל הנתבעת 1 במלון "ישרוטל גנים" (להלן – "המלון") מיום 16.2.1992 בתפקידים שונים, משנת 2000 שימשה כמנהלת משאבי אנוש של המלון. ב-2011 רכשה הנתבעת 2 את המלון ומיום 1.1.2012 הנתבעת 2 העסיקה את התובעת באותו תפקיד. מועד חילופי המעסיקים היה ב- 1.1.2012. חוזה העסקת התובעת שהיה חוזה עבודה אישי נחתם ב-15.3.2012 כשתחולתו הייתה ביום 1.1.2012 (צורף כנספח 1 לכתב ההגנה).

2.הנתבעת 2 מנהלת בים המלח מלון נוסף בשם "ישרוטל ים המלח". הנתבעת 2 העסיקה במלון "ישרוטל ים המלח" את הגב' בשמת עראקי (להלן "גב' עראקי") כסמנכ"לית משאבי אנוש של אשכול המלונות אותם מנהלת הנתבעת 2 בים המלח, הכולל הן את מלון ישרוטל ים המלח והן את המלון, כאשר במלון ישרוטל ים המלח הועסקה גב' ליזו בן זקן בתפקיד סגנית מנהלת משאבי אנוש.

3.בשל מעברה הצפוי של הגב' עראקי למלון אחר של הנתבעת 2 בירושלים, הוצע לתובעת להחליף את הגב' עראקי ולשמש כמנהלת משאבי אנוש של אשכול מלונות הנתבעת בים המלח (הכולל את המלון ואת מלון ישרוטל ים המלח כאמור). בתחילה הסכימה התובעת להצעה ואף יצאה לקורס "דיבור מול קהל" שלטענת הנתבעת היה כהכנה לקבלתה את התפקיד האמור. לאחר מספר חודשים חזרה בה התובעת מהסכמתה לשמש כמנהלת משאבי אנוש האשכול.

4.לאור סרובה לקבל את התפקיד התקיימה ביום 15.7.2013 שיחה בין התובעת לבין מר ארנון לביא, מנכ"ל המלון ומנהלה הישיר של התובעת, ובאותה שיחה הודיע מר לביא לתובעת כי לאור סירובה לקבל את תפקיד מנהלת משאבי אנוש האשכול, צפוי תפקידה להתבטל. במשך כחודש ימים לאחר אותה פגישה, ניהלה התובעת משא ומתן לסיכום תנאי פרישתה מהנתבעת 2, במספר שיחות עם מנהליה.

5.ב-31.12.2013 נסתיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין הנתבעת 2, אך עבודתה בפועל נסתיימה כבר ב-16.8.2013 ועד לתאריך 31.12.2013 המשיכה לקבל שכר מלא, בנוסף לפיצויי פיטורים קיבלה גם מענק פרישה לצורך הסתגלות לששה חודשים. עבור החודשים ינואר- מרס 2014 היא קיבלה דמי אבטלה ומ-1.4.2014 החלה לעבוד במקום אחר (מלון "דוד" ולאחר מספר חודשים עברה לעבוד במלון אחר (מלון "רימונים").

6.התובעת עותרת לתשלום פיצויים בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בגין אובדן השתכרות ובגין פיטורים שלא כדין, בסך כולל של 411,665 ₪.

עיקר טענות התובעת:

7.ביום 18.7.13 הודיע לה מנהלה, מנכ"ל המלון, מר ארנון לביא, על פיטוריה לאור צמצומים, והודעה זו נפלה עליה כרעם ביום בהיר. היא התנגדה לפיטוריה וטענה כי על הנתבעת לבטל פיטוריה או למצוא לה חלופה, אולם טענותיה נפלו על אוזניים ערלות וכי נמסר לה כי ההחלטה "נפלה מלמעלה". לטענתה פיטוריה נעשו משיקולים זרים, לאחר עשרים ואחת וחצי שנות עבודה, תוך הפליה אסורה, וככל הנראה בשל גילה ומצבה המשפחתי, בהיותה אם ל-3 ילדים, תוך העדפת עובדת צעירה יותר, שאין לה ילדים - הגב' בן זקן, וכי בטענות הנתבעות בדבר צמצומים אין ממש. פיטוריה גרמו לה לנזק לקריירה שלה ולמשלח ידה, וכי גילה המתקדם לטענתה (בת 47), מקום מגוריה בעיר ערד והיותה גרושה ואם ל-3 ילדים יקשו על סיכויה למצוא עבודה אחרת בתחומה. החלטתה הפתאומית של הנתבעת לפטרה נעשו משיקולים פסולים, הפליה בשל גיל ומעמד אישי ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולסעיף 63 לפקודת הנזיקין. על אלה היא תובעת פיצוי בסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

8.לסכום זה יש להוסיף, לטענתה, פיצוי בגין אבדת השתכרות לתקופה של תשעה חדשים לפחות בסך של 120,55 ₪ מאחר שיקשה עליה למו עבודה לאחר פיטורים באותם תנאים שקיבלה בנתבעת 2.