סע"ש 19179-07-14, ד"מ 19189-07-14

1.התובע הועסק בנתבעת – חברה למפעלי מתכת, כמנהל פרויקטים מיום 1.12.11 עד לפיטוריו בחודש נובמבר 2013. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה והפרשות פנסיוניות בסך כולל של 40,636 ₪. לטענתו הוא פוטר מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שקיבל את פיצויי הפיטורים מאחר שנדרש ע"י הנתבעת לחתום על מסמכים שהוא מוותר על תביעותיו נגדה.

2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת שלתובע נערך שימוע כדין ביום 4.11.13 והתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 20,000 ₪ בהפחתת הסכומים העומדים לרשותו בחברת מנורה מבטחים בסך של 8,709 ₪. הנתבעת הכחישה את זכאותו של התובע להודעה מוקדמת ואישרה שהתובע זכאי לדמי חופשה והפרשות לפנסיה.

3.הדיון נקבע ליום 22.9.14. באותו מועד הודיע התובע שרק אותו בוקר הוא קיבל את כתב ההגנה, הרשם אדרת קבע שהדיון ידחה ליום 10.11.14 בדיון ביום 10.11.14 הודיע התובע שהוא מבקש לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף רכיב של פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. הרשם קיבל את הבקשה וקבע שהתובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 1,500 ₪ והנתבעת תגיש כתב הגנה עד ליום 10.12.14.

4.לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן בו התובע תבע פיצוי בסך של 24,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע וכן הלנת פיצויי פיטורים, קבע הרשם אדרת שהמזכירות תשנה את סיווג התיק לתיק בסמכות שופט ותקבע את התיק לדיון מקדמי בפני שופט.

5.ביום 12.3.15 התקיים דיון מקדמי בפני השופטת אנגלברג שהם. בתום הדיון המקדמי נקבע שהתיק ייקבע להוכחות. התיק נקבע להוכחות בפני ליום 8.10.15. במועד זה הודיעה הנתבעת ששניים מעדיה חולים וצירפה אישורי מחלה. במעמד זה הודיע ב"כ הנתבעת שהנתבעת שילמה לתובע 15,360 ₪ על חשבון פיצויי פיטורים, 3,908 ₪ על חשבון פנסיה ו-1,673 ₪ בגין חופשה. דיון ההוכחות נקבע להיום.

6.בדיון ההוכחות העיד התובע שקיבל את מכתב הפיטורים ביום 24.11.13 מפקידה אצל הנתבעת בשם עדה, לטענתו לא נערך לו שימוע לכן הוא עומד על תביעתו לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ודמי הודעה מוקדמת. התובע אישר שסיים את עבודתו בפועל ב-24 בנובמבר 2013. בחקירתו אישר שקיבל הודעה בדבר תנאי עבודתו בתחילת העבודה בה נכתב ששכר היסוד שלו – 10,000 ₪, כלכלה – 750 ₪ ושעות נוספות – 1,250 ₪. התובע אישר שלאחר פיטוריו הוזמן למשרדי הנתבעת לחתום על מסמכים לקבלת כספי הפיצויים אך לא חתם, מאחר שנדרש לחתום שאין לו תביעות נוספות נגד הנתבעת. לאור קבלת הכספים מהנתבעת התובע הודיע שהוא עומד על תשלום פיצוי בגין אי עריכת שימוע, חודש הודעה מוקדמת, פיצוי על כך שהפיצויים שולמו באיחור, שחרור כספי הפיצויים והחזר הוצאות בגין הצורך להגיש את התביעה והוצאות ששילם לרואה חשבון.

7.מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר אמיר חורי. לטענתו לקראת סוף חודש אוקטובר 2013 שלח הודעת דוא"ל לתובע וביקש ממנו להתייצב אצלו במשרד לשימוע בשל התנהלותו בפרויקטים של החברה. לטענתו, נערך שימוע באותו יום ובאותה ישיבה הודיע לתובע שהוא מפסיק לעבוד בחברה. כשנשאל בחקירתו הנגדית האם יש זימון לשימוע השיב שיש זימון בדואר אלקטרוני הנמצא בארכיב החברה והוא לא ידע שעליו להמציא אותו לדיון. כמו כן, העיד עד נוסף מטעם הנתבעת מר איציק צ'קוב אך לא מצאנו להתעכב על עדותו משאינה רלוונטית לשאלות שבמחלוקת.

8.השאלות שבמחלוקת הן האם נערך לתובע שימוע ואם לא האם הוא זכאי לפיצוי? האם התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת? והאם הוא זכאי לפיצוי בגין הפיצויים ששולמו באיחור?

9.לאחר ששמענו את הצדדים הגענו למסקנה שהנתבעת לא הוכיחה שהתובע זומן לשימוע ביום 4.11.13 או בכל מועד אחר. אין לקבל את הסבר מנכ"ל הנתבעת לפיו התובע זומן לשימוע באמצעות דואר אלקטרוני אך זה נמצא בארכיב החברה. חזקה על הנתבעת שאם היה זימון לשימוע הייתה ממציאה אותו. כמו כן, במכתב הפיטורים של התובע אין אזכור לשימוע שנערך אלא כתוב שבהמשך לשיחה עם אמיר הנתבעת מודיעה על הפסקת העבודה עקב סיום פרויקט. התובע העיד ועדותו לא נסתרה שקיבל את המכתב רק ביום 24.11.13 ולכן התובע זכאי לפיצוי בגין הודעה מוקדמת עד ליום 24.12.13. התובע אישר שלא חזר לעבודה לאחר קבלת מכתב סיום העבודה, אך קיבל שכר מלא עד סוף חודש נובמבר, כך שהתובע זכאי להודעה מוקדמת של שלושה שבועות. משהודע לתובע בהודעה לעובד ששכר היסוד שלו עומד על 10,000 ₪ על הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,500 ₪ בגין הודעה מוקדמת. מאחר שקבענו שלא התקיים שימוע אנו קובעים שהתובע זכאי לפיצוי בשיעור של חודש נוסף בגין פגם בהליך סיום העבודה, כך שהתובע זכאי לפיצוי בסך של 10,000 ₪. את גובה הפיצוי קבענו בהתאם לתקופת העבודה – שנתיים. שכרו הבסיסי של התובע עמד על 10,000 ₪ לכן אנו קובעים שהוא זכאי לפיצוי זה.