סע"ש 19127-06-13 רביע נ' משמוש

זוהי בקשת המבקש לדחות את הדיון בתביעתו ללא מועד.

לאחר עיון בטיעוני שני הצדדים בקשר לבקשה הנדונה- לא מצאתי כי יש לקבלה.

הבקשה מנומקת בכך שהמבקש שוהה בארצות הברית. טעם זה כשלעצמו אין בו משום הצדקה לדחיית הדיון ללא מועד. הנימוקים שכביכול ניתנים לחוסר היכולת הנטען של המבקש להגיע ארצה, הושארו בבקשה מעורפלים ולמעשה לא שוכנעתי כי ישנו טעם של ממש המונע מהמבקש המשך ניהול עניינו.

לכך יוסף כי גם באשר למועדי ה"עיכוב" הצפוי בהגעתו ארצה לא ניתנו גרסאות ברורות (והגרסה האחרונה אף לא נתמכה בתצהיר).

התיק דנן מצוי בשלב בו מצווה המבקש להגיש תצהירים מטעמו. על פי הבקשה יש בכוונת המבקש להעיד עדים נוספים מעבר לעדותו שלו, ומשכך לא ברור מה טעם לא יוגשו עדויותיהם שלהם במועד שנקבע. העדרו של המבקש מן הארץ אף הוא אין בו משום מניעה להגשת תצהירים, והדרכים לאימות חתימותיהם של עדים בחו"ל ובוודאי בארה"ב, ידועות ונגישות.

כשם שזכאי המבקש כי יהא לו יומו בבית הדין, ובית הדין יעשה על מנת שלא תחסם זכות הגישה שלו לערכאות, כן מחויב המבקש שלא למנוע במו ידיו שלו ובהעדר כל הנמקה ממשית, את מימוש זכותו זו.

אל מול זכותו של התובע על בית הדין לאזן את האינטרס של הצד שכנגד לכך שתביעה נגדו לא תהא תלויה ועומדת ללא קידום ענייני. למשיב אינטרס לגיטימי לניהול הליך הוגן ולהגנה ראויה. זכות אשר אכן עלולה להיפגע בשל חלוף הזמן ובמיוחד שעה שמדובר ברכיבי תביעה אשר בחלק מהם נטל ההוכחה מוטל על כתפי המעביד.

משכך, הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.