סע"ש 19047-11-14

1.לפניי בקשה לגילוי מסמכים מטעם התובעת, אשר הוגשה לאחר קדם המשפט שהתקיים בתיק. הבקשה מתייחסת לשלושה סוגים של מסמכים, כדלקמן:

"א.תכולתן המלאה של תיבות הדואר האלקטרוני של המבקשת בכתובת Dorit@cheek.me וכן בכתובת Dorit@pageonce.com, אשר הופעלו על ידי שרת הדואר של המשיבה ואשר נוהלו על ידי Gmail - החל מיום העסקת המבקשת אצל המשיבה ועד ליום סיום העסקתה.

ב.רשימת העובדים המשיבה אשר קיבלו תגמול כספי עבור גיוס עובד, בצירוף אסמכתא בדבר הגדרת תפקידם וכן הגדרת תפקיד העובד המגויס (למבקשת אין כל התנגדות כי תועבר לעיונה רשימה בה מושחרים שמותיהם של העובדים על מנת לשמור על פרטיותם).

ג.אסמכתא בדבר פירוט הקצאת האופציות לעובדי המשיבה בתקופת עבודתה של המבקשת אצלה (למבקשת אין כל התנגדות כי תועבר לעיונה רשימה בה מושחרים שמותיהם של העובדים על מנת לשמור על פרטיותם)".

2. סוגיית גילוי המסמכים הוסדרה בתקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 הקובעת:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות."

בית הדין הארצי לעבודה פסק כי מקום בו מבקש בעל דין צו לגילוי ועיון במסמכים, השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיני בית הדין, בראש ובראשונה, היא מה מידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת.

ככלל, יש להבטיח גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת. עם זאת, למול עקרון הגילוי ניצבים ערכים של יעילות הדיון, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים, ובהם הגנה על פרטיותם. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה.