סע"ש 18758-01-13 רז נ' עירית ירושלים ואח'

המבקשת מבקשת כי יותר לה להגיש באיחור תצהיר נוסף לתיק וזאת לאחר שבשלב זה כבר הוגשו תצהיריה ותצהירי הנתבעים.

אליבא דמבקשת,התצהיר שאותו צרפה וביקשה ארכה להגשתו, נועד להפריך גרסה שהועלתה בתצהירי המשיבות 1-2 בדבר שיעור השכר שהיתה משתכרת לו היתה משמשת כעובדת שלהן-כאשר על פי העולה מן התצהיר, השכר שקיבלה המצהירה כעובדת, קרוב למה שקיבלה המבקשת בתמורה לחוגי הספורט שהפעילה. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי רק לאחרונה נתוודעה לנותנת התצהיר ולכן לא יכולה היתה קודם לכן להגיש תצהיר מטעמה. המבקשת מוסיפה כי בנסיבות הענין ועל פי המדיניות הפסיקתית של בית הדין מחד, ובהתחשב בעובדה שטרם נשמעו חקירות על התצהירים ומועד ההוכחות קבוע רק לחודש 2/16, הרי שיש מקום להתיר הגשת התצהיר.

המשיבה 3 כלל לא הגיבה לבקשה ואילו המשיבות 1-2 מתנגדות לה. לטעמן הגשת התצהיר מהווה נסיון לשינוי והרחבת החזית;הטענה שהועלתה בתצהיריהן היתה גלומה גם בכתב ההגנה ולפיכך לא היתה מניעה מצד התובעת להתיחס לכך בתצהירה שלה ואולם היא נמנעה מכך- אם כן, הגשת התצהיר אינה אלא נסיון למקצה שיפורים; המשיבות מעלות גם טענות המהוות התנגדות לגוף התצהיר.

הצדק עם המשיבות:

בסעיף 22 לתצהיר הגב' באני מטעם המשיבות נאמר: "התמורה השעתית של התובעת עבור שירותיה נקבעה, כאמור לעיל, במו"מ שהתקיים בינה לבין מנהלת בית הספר לפני כל שנת לימודים. התמורה השעתית הייתה קבועה אשר השתנתה בהתאם לכמות המשתתפים בחוג. כך, ככל שכמות משתתפים גדלה, כך גם גדלה התמורה שהתובעת קיבלה כנגד מתן השירותים. עוד יותר מזה, התמורה שקיבלה התובעת הייתה מעל לסך של 200 ₪ לשעת חוג, סכום שלכל הדעות גבוה בהרבה מהשכר השעתי הממוצע למורה (ודי אם ניקח, לצורך הדוגמא, את השכר השעתי שקיבלה התובעת בעצמה ממשרד החינוך כמורה לחינוך גופני בשעות הבוקר בבית הספר, ועל סמך נותנים אלה נעשה את ההשוואה). גם ענייו גובה התמורה מלמד על אופי ההתקשרות בין הצדדים, אחרת משרד החינוך היה ככל הנראה ממשיך "להעסיק" את התובעת באותו שכר שהתובעת הייתה מקבלת בגין תפקידה כמורה לחינוך גופני. מה הטעם, אם מדובר בעובדת בשני המקרים, לבצע הפרדה בעניין התמורה וגובה התמורה? מדוע שבית הספר ישלם לתובעת פי ארבע עבור החוגים? גם עניין זה בא ללמדנו על כוונת התובעת להתקשר עם בית הספר כעצמאית"

האמור בתצהיר אינו אלא חזרה על הנטען בסעיף 33 לכתב הגנת המשיבות.

אם כן, הטענה בענין זה היתה קיימת וידועה למבקשת מראש. על אף זאת, לא מצאה המבקשת כלל להתיחס לכך בתצהירה. לו היתה עושה זאת ובשלב מאוחר יותר היתה מגלה מקור נוסף לתמיכה בכך, מקור , שכפי הנטען, לא היה ידוע לה עד אז- היה מקום לסבור כי יש מקום להתיר לה הבאת ראיות נוספות, אף אם הדבר חורג מסדר הבאת הראיות. כאשר לא כך הדבר, הרי שאכן דומה כי המדובר בנסיון למקצה שיפורים, החושף את המשיבות לסיכונים שלהן לא נערכו בתצהיריהן.

אם בכך היתה מסתכם הקושי העומד בפני המבקשת, יתכן שלא היה זה קושי בלתי עביר, ועל אף הפגיעה המסוימת במשיבות היה מקום להתיר הגשת התצהיר הנוסף תוך מתן אפשרות למשיבות להגיש אף הן תצהירים משלימים ותוך חיוב בהוצאות בקשר לכך.