סע"ש 18572-03-14

בתיק זה נערך דיון בשאלת הסמכות המקומית.

בכתב התביעה לא הייתה כל התייחסות לעניין מקום העבודה (תוך שצויין באופן לאקוני כי הסמכות הינה של בית דין זה). בכתב ההגנה נטען כי הסמכות הינה של בית הדין לעבודה בבאר שבע, כיוון שהפרוייקטים שהתובע עבד בהם היו בבאר שבע ובאשדוד.

בית הדין ביקש מהצדדים להגיש תצהירים בשאלת הסמכות המקומית והצדדים אף נחקרו על תצהיריהם. בתצהירו ציין התובע כי בארבעת החודשים האחרונים עבד בתלפיות בירושלים, אם כי לא ציין מעבר לכך כל פרט מזהה על מקום העבודה.  בעדותו טען לראשונה כי עבד בקניון מלחה וכי עבד בירושלים 8-9 חודשים אחרונים לעבודתו (אף כי לא ידע לתאר מה בדיוק עשתה החברה בקניון). מטעם הנתבעת העידה  גב' ברכה מלינקביץ' מנהלת החשבונות שלה, שהעידה מתוך המסמכים שברשותה. לדבריה בחודשים המדוברים התובע לא עבד בירושלים, וזאת בהתאם למסמכים שברשותה. בעניין זה – ולמרות שעדותה הייתה אמינה – עדה זו לא ידעה ממקור ראשון היכן עבד התובע, אלא רק מתוך רישומי הנהלת החשבונות שערכה, (לאור רישומי חברת א.ט.ג - איתה נערכה התחשבנות קבועה כקבלן מבצע).  העדה העידה כי אינה מכירה את התובע וכל שהיא יודעת הינו מתוך מסמכי א.ט.ג שהגיעו לידיה כמנהלת חשבונות. לדבריה החברה אכן עבדה גם בירושלים, בקניון הדר, אך ע"פ הרישומים שבידה, לא מדובר בתקופה בה עבוד התובע. לדברי בא כוחה לא ניתן היה להביא את מנהל א.ט.ג בשל סכסוך כספי איתם הנמצא בשלב בוררות, וכי במצב זה לא היה סיכוי שהמנהל יסכים להעיד לטובתה. יחד עם זאת העדה לא שללה את האפשרות כי התובע עבד באמצעות א.ט.ג בקניון הדר גם אם היא לא יודעת על כך. עוד העידה התובעת כי הרישומים של שירות הצתעסוקה אף שנעשו באמצעות שירות התעסוקה בבאר שבע – אינם מלמדים בהכרח כי עבד רק בבאר שבע ויכ מי שרושם באיזור אחד לא מחליפים את הרישום א=צלו גם אם עבד בפועל באזור אחר בארץ .

לאחר שמיעת עדויותיהם של שני הצדדים וטיעוני באי כוחם - עמדות שני הצדדים השאירו ספיקות רבים בעניין זה: התובע הגיש כאמור תצהיר לאקוני על כי עבד בתלפיות בארבעת חודשי העבודה האחרונים. בחקירתו הנגדית טען לראשונה כי עבד בקניון מלחה, וכי עבד בירושלים בסה"כ 8,9 חודשים . התובע לא ידע להשיב על השאלה מה בדיוק עשתה החברה בעבודתה בירושלים.  מנגד אף שמנהלת החשבונות  מטעם הנתבעת המציאה ספרי חשבונות ומסמכים המראים על עבודת החברה בדרום, לא היו די ראיות בשאלה האם בתקופה בה עבד התובע, חברת א.ט.ג עבדה גם בירושלים (בקניון הדר), כשהעדה לא שללה את האפשרות כי ייתכן שעבד בירושלים אך היא אינה יודעת זאת. מעדותה אף עולה, כאמור כי אין ברישומי שירות התעסוקה בבאר שבע כשלעצמם כדי ללמד בהכרח כי התובע לא עבוד בירושלים .

אף אחד מהצדדים לא הביא לעדות את מנהל העבודה בשטח, מר סופיאן, שהוא עובד חברת א.ט.ג, שמן הסתם יודע היטב היכן עבד התובע. התובע לא ידע להסביר מדוע לא הביאו לעדות , ומנגד - מנהלת החשבונות טענה כאמור, כי הנתבעת מצויה בסכסוך כספי עם חברת אטג והעניין נמצא בבוררות, ולכן לא ניתן היה להביא את מנהל העבודה מטעמה (אם כי , לא הומצא כל מסמך לעניין זה).

יוער כי השאלה האם התובע עבד בירושלים או בבאר שבע, עשויה להשליך לא רק על שאלת הסמכות המקומית אלא גם בשאלות מהותיות של היקף העבודה וכד' . אלא שכאמור, עדויות שני הצדדים לא נתנו תשובה חד משמעית לשאלה זו.

על פי תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991) יש לתובע  רשות להגיש את תביעתו במקום "ביצוע העבודה" או "במקום העבודה" . ע"פ הפסיקה המונח "מקום העבודה " מתפרש כמענה הרשום של הנתבעת. בבר"ע ארצי 41211-05-14 ישראל שיינברג-  כנפי משק תור בע"מ (ניתן ביום (30.6.14 נקבע כי " כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין 'מקום העבודה' לבין מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה". 

כאמור, בהיעדר עדויות טובות יותר, אכן נשאר ספק בעניין מקום העובדה האחרון של התובע. אעפ"כף משברור שחברת א.ט.ג. עבדה מטעם הנתבעת בקניון הדר בירושלים (אף כי יש ספק אם מדובר בתקופה שהתובע עבד) , ולאור עדותה של מנהלת החשבונות אשר אינה יכולה לשלול בוודאות כי התובע עבד בירושלים ולמרות ספיקות מסויימים לעניין עדותו של התובע - יפעל הספק בעניין זה לטובתו, כך שהדיון יקויים בבית דין זה.

בשלב זה לא נפסקות הוצאות למי מהצדדים. שאלת ההוצאות תתברר בסיום ההליך (אז ניתן יהיה לדעת אל נכון האם התובע עבד בפועל בירושלים או בבארשבע –אשדוד), כחלק משאר השאלות העבודתיות שתתבררנה בהליך העיקרי.