סע"ש 18361-08-16

לפניי בקשת התובע להיתר להמצאת כתב התביעה לנתבעת בדרך של תחליף המצאה או לחילופין בדרך של המצאה מחוץ לתחום, בהתאם לתקנות 498 ו- 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות).

על-פי כתב התביעה התובע הועסק אצל הנתבעת, חברה העוסקת במכירת מוצרי תקשורת, מיום 1.8.2014 ועד יום 10.11.2015. בהחלטתי מיום 28.8.2016 (פסקאות 12-13) נקבע כי על התובע להמציא לנתבעת את כתב-התביעה, הדרישה להמצאת כתב-הגנה וכן את ההחלטה מיום 28.8.2016, תוך שהוטעם כי מסמכים ששלח בית-הדין אל הנתבעת בהתאם לכתובת שהופיעה בכתב התביעה - רחוב גנרל פייר קניג 38, ירושלים - הושבו חזרה בציון "מען לא ידוע".

התובע ציין בבקשתו כי מען הנתבעת, בהתאם למרשם רשם החברות, הנו עדיין: רחוב גנרל פייר קניג 38, ירושלים. לצד זאת צוין, כי הנתבעת נרכשה ביום 19.3.2015 על-ידי חברה תושבת חוץ אשר כתובתה בצרפת. לפיכך, ובשים לב לכך שכתובת החברה בירושלים אינה עדכנית, הוגשה הבקשה שלפניי.

דיון והכרעה

מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי כתובת הנתבעת בהתאם למרשם רשם החברות הנה אכן ברחוב גנרל פייר קניג בירושלים. לצד זאת, אישור מטעם רשם החברות מצביע על כך שמניות הנתבעת הועברו לחברת ADAR LTD, אשר כתובתה בצרפת, וכי חברה זו הנה בעל המניות הרשום היחיד של הנתבעת (נכון ליום 19.3.2015).

בשים לב לכך שלנתבעת כתובת נוספת בצרפת, יש להעדיף המצאה מחוץ לתחום על-פני תחליף המצאה. להלן אבחן האם במקרה דנן יש מקום להתיר המצאה כאמור.

סמכותו של בית-הדין להתיר המצאה מחוץ לתחום ובכך להטיל את מרות השיפוט הישראלי על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט, מעוגנת בהוראת סעיף 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר אומצה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. תקנה 500 לתקנות קובעת כך:

רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: ...