סע"ש 18343-08-14

1.לפנינו בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה כנגדו על הסף וזאת מחמת היעדר סמכות עניינית.

2.התובע שפוטר במסגרת הליך פיטורי צמצום, הגיש תביעה להחזרה לעבודה ולחילופין לסעד כספי בגין פיטורים שלא כדין (בשיעור 12 חודשי שכר), פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 -חברת דואר ישראל בע"מ, המעסיקה של התובע וכנגד מר טויטו, הנתבע 2 – יו"ר ועד עובדי התחבורה במרחב צפון שנתן הסכמתו לפיטורים.

לטענת התובע, מר טויטו המשמש גם כסגן מנהל מחלקת התחבורה, בה עבד התובע, היה מצוי בניגוד עניינים ולפיכך, הסכמתו לפיטורי התובע התקבלה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות.

תמצית טענות הצדדים –

3.לטענת הנתבע 2 - דין התביעה כנגדו סילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית וזאת לנוכח העובדה שמר טויטו אינו המעסיק של התובע ואף אינו בגדר ארגון עובדים.

עוד נטען כי התובע אינו עותר לסעד מהנתבע 2 וגם עילת התביעה כנגדו אינה ברורה. התביעה כנגד הנתבע 2 הוגשה אך ורק בשל פעילותו מכח תפקידו כיו"ר ועד עובדים.

4.התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, אלמלא ההחלטה שנתן הנתבע שעמדה בניגוד גמור להסכם הקיבוצי ולמעמדו של התובע בנתבעת כעובד קבוע, לא היה צורך בהגשת תביעה זו. הטענה לפיה היה על התובע להגיש את התביעה נגד ארגון העובדים ולא נגד הנתבע, נכונה רק במקום בו התנהלות הנתבע חסרת דופי, ללא משוא פנים, שיקולים זרים ונעדרת יריבות אישית. הנתבע הטעה את הנתבעת ואת ארגון העובדים באשר למעמדו של התובע כעובד ארעי ובאשר לתיקו האישי, הטעיה שנעשתה ממניעים פסולים ועל רקע יחסים מעורערים בינו לבין התובע וזאת לנוכח ניגוד העניינים של הנתבע כיו"ר הועד מחד ומנהל המחלקה של התובע מאידך. התובע מוסיף כי העובדה שארגון העובדים אינו מבקש להצטרף לתביעה תחת הנתבע, מלמדת כי גם לשיטתו מן הראוי שהתביעה כנגד הנתבע תיוותר על כנה. התובע מוסיף וטוען כי בפסיקה נקבע שהעיקר בקביעת הסמכות העניינית הוא מבחן מהות העילה ולא מבחן זהות הצדדים. עניינה של התביעה בסכסוך עבודה ומעשה פיטורים שלא כדין ומשכך מקומה של סוגיה זו בבית הדין לעבודה. ואולם, אפילו יקבע כי התביעה נגד התובע אינה מצויה בגדר סמכותו של בית הדין, לבית הדין סמכות שבגררה לדון בתביעה נגד הנתבע בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן- חוק בתי המשפט). אחרון טוען התובע, כי יש לבחון האם התנהלותו של הנתבע בענייננו עולה כדי גרם הפרת חוזה בהתאם לסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] המצוי בסמכותו של בית הדין.

דיון והכרעה

5.ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי-הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [דב"ע מז/15-3 אפנר - מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ - כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום - סגל, פד"ע כג 274]. עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית-הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים [ע"ע 408/07 מדינת ישראל - כהן (13.02.2008)].