סע"ש 1830-01-12,ת"צ 58542-01-13

1.מר אלכסנדר מוצניק, התובע, עבד כמאבטח מטעם הנתבעת במתקנים ששייכים למדינה החל ביום 27.2.2003 ועד ליום 31.1.12. התובע עותר לתשלום הפרשי שכר לאור הסכם בין הנתבעת למדינה, הפרשי שכר בגין שעות שבת ושעות נוספות גלובאליות, הפרשות לקרן פנסיה, פיצוי בגין הפסד זיכוי מס, דמי חגים, תשלום בעד תוספת ותק ודמי נסיעות בסך כולל של 184,312 ₪. בסיכומיו, הסכום הכולל של רכיבי תביעתו של התובע הועמד על סך 57,016 ₪ בלבד.

2.הנתבעת, חברת שמירה, התקשרה בחוזה עם המדינה (משטרת ישראל) לאבטחת מעבר הגבול סופה, מעבר הגבול דהניה, ומתקני משטרת ההגירה ומשמר הגבול בצוחר. בהסכם שנחתם בין הנתבעת לבין משטרת ישראל במסגרת מכרז 63/04, אשר חל בין השנים 2004 עד 2007, התחייבה הנתבעת לשלם למאבטחים כדוגמת התובע שכר מינימום ברוטו לשעה בסך 21 ₪. בין השנים 2008 – 2010 התחייבה הנתבעת לשלם לשעת עבודה שכר מינימום ברוטו לשעה בסך של 24 ₪. בשנת 2011 התחייבה הנתבעת לשלם שכר של 26 ₪ לשעה. הצדדים חלוקים בשאלת פרשנות השכר אותו התחייבה הנתבעת לשלם לעובדיה – האם מדובר בשכר יסוד או שמא בשכר ברוטו הכולל תשלומים נוספים?

3.על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה שמספרו 7019/72 (להלן – "הסכם 1972") וכן מיום 21.6.09 ההסכם הקיבוצי שמספרו 7041/08 (להלן – "ההסכם הקיבוצי החדש"). שכרו השעתי האחרון של התובע עמד על סך של 26 ₪ לשעה, הצדדים חלוקים על היקף משרתו של התובע, אך אין משמעות למחלוקת זו מאחר שאין בה כדי להשפיע על רכיבי תביעתו.

4.בפנינו העיד התובע ומטעם הנתבעת העידו מר יוסי אברג'יל, אחראי בקרת שכר בנתבעת, וכן מר ארז מאיר, מנהל סניף באר שבע של הנתבעת.

דיון והכרעה

 התביעה להפרשי שכר - חוזה לטובת צד שלישי

5.התובע טוען כי הנתבעת התקשרה בחוזה עם משטרת ישראל לאבטחת המתקנים האמורים וכתנאי לזכייתה במכרז התחייבה לשלם לתובע ולכלל המאבטחים בין השנים 2004-2007 סך של 21 ₪ ברוטו לשעת עבודה ובשנים 2008-2010 סך של 24 ₪ ברוטו לשעה. לטענת התובע הנתבעת הפרה התחייבות זו בכך שבפועל שילמה לו בין החודשים 1/05-5/05 סך של 18 ₪ לשעה, בין החודשים 6/05-1/06 סך של 19 ₪ לשעה ובין החודשים 6/06-3/07 סך של 19.28 ₪ לשעה (ראו סעיף 12 לתצהיר התובע). בכתב התביעה ביסס התובע חישוביו לפי שכר של 26 ₪ לשעה ולחודשים נוספים מעבר לאלו המפורטים לעיל, אך בתצהירו ובסיכומיו ויתר על טענותיו אלו ועתר לתשלום בהתאם לחודשים ולתעריפים המפורטים לעיל בלבד.

6.התובע טוען כי המדובר בשכר בסיס ברוטו לשעה (ראו סעיפים 9ז'-9ט' לסיכומי התובע) ובהתאם לסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן – "חוק החוזים") בהיותו  מוטב בחוזה שבין הנתבעת למדינה, זכאי הוא להפרשי השכר בין השכר השעתי ששולם בפועל לשכר אותו התחייבה הנתבעת לשלם, בסך כולל של 9,044₪.

7.מנגד טוענת הנתבעת כי תביעת התובע ברכיב זה ככל שנוגעת לתקופה שלפני 27.2.2006 התיישנה. מעבר לכך טוענת הנתבעת כי אין לראות בהתחייבות שבמכרזים מול משטרת ישראל לשנים 2004-2007 משום התחייבות לשכר יסוד בגובה 21 ₪ וזאת בשונה מהקבוע במכרז 96/07 הנוגע לשנים 2008-2010 שם נקבע במפורש שהשכר שנקבע הוא שכר יסוד (סעיף 12 לתצהיר מר אברג'יל). בעניין זה טוענת הנתבעת כי החל בחודש 12/07 קיבל התובע שכר 24 ₪ ברוטו לשעה. כן טוענת הנתבעת כי שכר הברוטו לשעה אשר נקבע חולק לשכר יסוד מינימום ענפי שהתעדכן מעת לעת, לתוספת שעות נוספות גלובאליות ולתוספות נוספות בהתאם לפרויקט בו עבד התובע וכי אכן בפועל השתכר שכר של 21 ו-24 ₪ ברוטו לשעה (בהתאם לחלוקה האמורה) בהתאם לתקופות להן הוא טוען.